מאת: עומר אנדר
תקציר
מתוך שלל מצבי העצמי, המודים, המדוברים בסכמה תרפיה, המודים הילדיים קיבלו את היחס "החם" ביותר. אלו הם המופעים הפגיעים של הנפש, הם ליבת האישיות, ומהווים את המופע החיצוני של הסכמות וצרכי הליבה. המאמר הבא מתאר את מושג המוד הילדי, ומציג את "סיפורם של המודים הילדיים", הנראטיב ההתפתחותי של מצבי העצמי בסכמה תרפיה. בהמשך נעמיק את המבט בצרכי הליבה כמחוללים של אישיות דרך תיאורית הצרכים של קרול דווק (Dweck, 2017). לאחר מכן אפנה לתיאור של שלושת אשכולות המודים הילדיים: פגיעים, כועסים/בלתי-ממושמעים ואדפטיביים. כחלק מן המודים הפגיעים, אציג את מוד הילד האדפטיבי (Goren-Gilad, 2023) העולה במודל "הרב-שכבתי" של המוד הילדי.
א. מודים ילדיים
מודל המודים בסכמה תרפיה מציע כי האדם "מכיל" שלל מצבי עצמי, אשר חלקם התבססו בילדות לאור אינטראקציות עם הסביבה, ובפרט חוויות התקשרות מוקדמות. מצבי עצמי אלו מכונים מודים ילדיים (Child modes). מודים ילדיים פועלים על פי דגמי עבודה פנימיים של העצמי (Edwards, 2022), המבוססים על זיכרונות ילדות וינקות. הם מקושרים למערכות הרגש המוחיות ומקודדים כזיכרון אפיזודי, כלומר, אינם מחוברים באופן ישיר למערכת המושגית, ועל כן אינם מיוצגים באופן מילולי. מודל המודים מצביע על שלושה סוגים של מודים ילדיים, בעלי הבדלים מהותיים ביניהם: מודים ילדיים פגיעים, מודים ילדיים כועסים או בלתי ממושמעים, ומודים ילדיים מסופקים.
כל גישה בפסיכותרפיה מספרת סיפור על האדם ועל המרכיבים או הכוחות המרכזיים שמביאים אותו לכדי רווחה או סבל נפשיים. הסיפור של סכמה תרפיה מתחיל בצרכי הליבה. צרכי הליבה של האדם הם חלק מהותי מהמערכות הרגשיות והמוטיבציוניות המולדות, וסביבם חוויית העצמי מכוננת. בנוסף, האדם נולד עם מזג, מאפיינים מולדים של רגישות ונטיות בסיסיות, שישפיעו על האופן שבו הוא יחווה את המגע עם העולם, הפנימי והחיצוני. עם היוולדו, האדם פוגש בסביבה, מפגש העתיד להניב אינטראקציות של סיפוק ועונג, כמו גם חסך, פגיעה ודיכוי. אינטראקציות אלו יכוננו בו מפות מנטליות המכונות סכמות, דרכן ייבנו תפיסות העצמי ותפיסות העולם של האדם, כמו גם האופנים בהם מתנהלים יחסים בין העצמי והזולת. צרכי הליבה שתוארו (Young, Klosko & Wieshaar, 2003) נוגעים לתחומים של התקשרות בטוחה, אוטונומיה ומסוגלות, הבעה רגשית, גבולות מציאותיים, ספונטניות ומשחק. מערכות הרגש המולדות של הילד נועדו לספק מידע לגבי מצבו הפנימי ולגבי הסביבה החיצונית. כאשר נוצר מצב של סכנה, חסך או פוטנציאל לעונג וסיפוק, המערכת הרגשית מאותתת באופן של חיווי גופני, רגשי ומוטיבציוני. חלק מאותה מערכת רגשית, הוא הדחף או הנטייה לפעולה. כאשר ילד שומע קול רעם ונבהל, ומתעורר פחד המאותת על סכנה, עולה עמו צורך בהגנה, ודחף לחפש מגע עם דמות התקשרות. כאשר ישנו הורה זמין למלא את הצורך של הילד בהרגעה, הצורך בא על סיפוקו, הפחד נרגע, ומתחלף בחוויה רגשית אחרת, של רוגע וקרבה ותחושת בטחון. עם הזמן, אינטראקציות מעין אלה מייצרות למידה עמוקה, רגשית ובין-אישית, של קשר בטוח המספק מענה על מצבים של צורך בביטחון, הרגעה ונחמה. למידה זו מייצרת דפוסים של חוויה והתנהגות, שאנו מכנים אותם מודים או מצבי עצמי. מוד ילדי, מצב עצמי המושפע באופן ישיר מן המערכת הרגשית ומצרכי הליבה, מתהווה, ובמקרה הזה, מוד ילדי מסופק. כאשר הילד נמצא במצב עצמי ילדי מסופק הוא נינוח, עירני, משחקי או אף שובבי. הוא מביע מחוות של קרבה ורוגע המתחלפות בהתנהגויות של סקרנות וחקר סביבתי. הקשב שלו גמיש והוא פתוח לקליטה ועיבוד של מידע מן הסבבה, כמו גם מתוך החוויה שלו. מוד ילדי מסופק מהווה את המצע עליו יבנה מוד הבוגר הבריא.
מה קורה במקרים בהם הסביבה לא מספקת מענה לצורך שהתעורר? המערכת הרגשית של ילד שהתעורר בבהלה מקול רעם, תאותת על סכנה בעזרת פחד, שיגיע יחד עם מוטיבציה לחפש הגנה בדמות אחר בוגר. במקרה בו אין דמות זמינה כזאת בסביבת הילד, או שהדמויות ההוריות בסביבה אינן מקדמות תחושת ביטחון, נוצרת מצוקה מתמשכת, במקרה הזה פחד מפגיעה ותחושת נטישה, לבד מול עולם מפחיד ומסוכן. התרחשות כזו, בייחוד אם היא חוזרת על עצמה בהקשרים שונים, מייצרת למידה רגשית ובין-אישית, ודפוסים של חוויה והתנהגות אותם נכנה מוד ילדי פגיע. מוד ילדי פגיע מורכב מן החוויה הרגשית והבין אישית שנוצרה באותם רגעים של טראומה ולבדות (Aloneness), ומכיל את החיבור לצורכי הליבה שהופקרו. יחד עם זאת, הוא גם מכיל את לקח ההפקרה, "במקרה של צורך – אין מענה". על כן כאשר מופיע מוד ילדי פגיע, סביר שהנטייה לפעולה מוכוונת צורך תהייה מעוכבת. הילד בדוגמה הזאת למד לא לחפש מענה רגשי והגנה בסביבה הקרובה שלו במצבים בהם הוא חש סכנה ופחד. עם זאת, עליו בכל זאת למצוא מוצא למצבו הפגיע, ועל כן הוא פונה לכיוונים חלופיים המסתמכים על תגובות משניות, גם הן בעלות אופי הישרדותי, אך מכילות התפשרות על הצורך הראשוני שהתעורר. למשל, הילד יכול ללמד עצמו להתנתק רגשית, להתכחש לתחושות של פחד או להיצמד לדמויות ואזורים מוכרים. תגובות משניות אלו הן חלק משלושה סגנונות תגובה שיתפתחו עם הזמן גם הם לכדי מצבי עצמי, אותם נכנה מודים של התמודדות. ככל שמודים אלו יעברו אקטיבציה הם יהפכו יותר ויותר לחלק ממרקם הזהות והנראטיב של העצמי, ובעוד שהם עשויים להיות מועילים בהקשרים מסוימים, הם עלולים למנוע באופן מתמשך מגע עם רגשות וצרכי ליבה, לטשטש את תחושת הזהות העצמית, ולפגום בקשרים חברתיים ובאפשרות לאינטימיות. במקרים מסוימים הם גם פוגמים בתפקוד ואחראיים על מגוון של סימפטומים והפרעות פסיכולוגיות.
תיאור התפתחותם של המודים הוא חלק מחינוך פסיכולוגי הניתן בטיפול סכמה. כפי שהצגתי בחלק ב' של סדרה זו ("עדכון במודל המודים"), אנו רוצים לייצר ולטפח "קישוריות" בין המוד הבוגר של המטופל לבין המודים הילדיים. חינוך על מודל המודים משמש לצורך היכרות ראשונית של המוד הבוגר עם קיומם של מודים ילדיים. הכרות זו מכינה את המטופל לרעיון לפיו ישנה פגיעות שעלינו לחשוף בטיפול, יש לה רציונל והיסטוריה, וחשיפתה מיטיבה כי היא מחוברת לצרכים שנמצאים בחסך. במקביל, היא גם שולחת מסר למודים הילדיים, לפיו "יש לכם מקום כאן". אם נסגנן את הסיפור באופן מתאים לאזנו של המטופל, נוכל להשתמש בכך כמקפצה ליצירת חיבור מהיר בין הבוגר לילד. אפשר להציג את "סיפורם של המודים" כחינוך פסיכולוגי ראשוני לטיפול או כהמשגה ייחודית למטופל. מומלץ להעביר את החלק החינוכי הזה באופן חווייתי, בעזרת רישום, המחשה בעזרת ייצוגים או בכיסאות (ראו תרשים אחד המציג את מסלול התפתחותם של מודים ילדיים).
תרשים 1: מסלול ההתפתחות של מצבי עצמי האדם נולד עם מזג (1), המכיל נטיות ורגישויות ראשוניות, לתוך סביבה בעלת סגנון ומאפיינים (2). המפגש בין מזג הילד וצרכיו האורגניזמיים, לבין הסביבה, מעורר רגשות וצרכים רגשיים, אשר לעיתים מקבלים מענה ולעיתים לא. אינטראקציות אלו יוצרות מבנים של למידה פרוצדורלית, לא מילולית, המכונים סכמות מוקדמות (3). סכמות הן מבנים מארגני חוויה והתנהגות, אשר בעת אקטיבציה מבנות את התארגנות העצמי, ויוצרות מצבי עצמי – מודים (4).
ב. צרכי ליבה כמחוללי אישיות
עד כה דיברנו על התפתחות המודים הילדיים, והזכרנו את מודל הצרכים של יאנג כבסיס לתיאוריה ההתפתחותית. כעת נפנה לבחון מודל אחר של צרכים, המתיישב היטב עם המודל של יאנג, אך גם מוסיף עליו, מודל הצרכים של קארול דווק.
מודל הצרכים של קארול דווק
קרול דווק, פסיכולוגית אמריקאית וחוקרת מוטיבציה ואישיות ותיקה, פיתחה מודל מאוחד של צרכים, כחלק מתיאוריה של מוטיבציה, התפתחות ואישיות (Dweck, 2017). המודל מניח כי מוטיבציה נובעת מתוך צרכים פיזיים ורגשיים בסיסיים. מתוך צרכים בסיסיים אלו נבנות מטרות תואמות. תוך כדי חתירה להשגת מטרות אלו, מתפתחים להם ייצוגים מנטליים (אמונות, ייצוגי רגשות ונטיות לפעולה), אשר מתלכדים עם הזמן לכדי "תכונות", דפוסים חוזרים של פעולות וחוויות. מזווית זו ניתן לראות תכונות כסגנונות חתירה אחר מילוי צרכים. ייצוגים ותכונות אלו מהווים את הליבה של האישיות והתפתחותה.
דווק מתארת מבנה צרכים המורכב מצרכי בסיס וצרכים מורכבים. צרכי בסיס הם צרכים הנמצאים תחת הערכה מתמשכת החל מן הינקות, לרוב באופן לא מודע. צרכים אלו לא תלויים בערכים או בצרכים אחרים, והם חיוניים להתפתחות האדם ולאיכות חייו. שלושת צרכי הבסיס הם יכולת חיזוי, מסוגלות ושייכות/קבלה. עם הזמן מופיעים ארבעה צרכים נוספים, התלויים בהתפתחות ובהבשלה קוגניטיבית, ונסמכים על שניים או יותר מצרכי הבסיס. הצרכים המורכבים הם צורך בתחושת שליטה, הנסמך על צרכי הבסיס של מסוגלות ויכולת חיזוי; צורך באמון הנסמך על יכולת חיזוי ותחושת שייכות או קבלה; וצורך בהערכה עצמית או מעמד הנסמך על הצרכים בתחושת שייכות ומסוגלות. כאשר צרכים אלו ממומשים באופן מספק הם מאפשרים לצורך רביעי, הצורך בלכידות עצמית, להיות מסופק. מימוש הצורך בלכידות מספק תחושת משמעות וזהות.
נראה כי מודל הצרכים של דווק מכיל את הצרכים שתוארו במודל הצרכים של יאנג (Young, Klosko & Wieshaar, 2003) ומוסיף עליו פירוט. בנוסף, זהו מודל המבוסס מחקר מעמיק של הספרות הקלאסית והעדכנית בנושא צרכים, והוא עצמו חלק מתיאוריה התפתחותית רחבה, זאת בעוד שהמודל של יאנג אינו מבוסס על תיאוריה כללית של צרכים והתפתחות. המודל של דווק מציע ציר התפתחותי כרונולוגי של צרכים, כאשר הצרכים המורכבים נסמכים על התפתחות וסיפוק משמעותי של צרכי הבסיס. כמו כן, הצורך בלכידות עצמית (Self-coherence) אינו נכלל במודל של יאנג, ומכיל שני סעיפים, האחד הוא לכידות או רציפות של החוויה. חוסר מימוש של צורך זה מביא לחוויה של בלבול, דיסוציאציה ונתק בין חלקי עצמי. הסעיף השני של הצורך בלכידות עצמית הוא הצורך בתחושה שלעולם ולחיים יש משמעות. חוסר מימוש של צורך זה יביא לחוויה של נתק מתהליכים משמעותיים בעולם ולחוויה של ניכור וזרות קיומיים.
כשאנו חושבים על מודים ילדיים, אנו חושבים על צרכים וחקירתם. מודל הצרכים של דווק מעשיר את ההבנה שלנו של צרכי ליבה בכרונולוגיה התפתחותית, יחסי תלות בין צרכים שונים, מוסיף את זווית הרציפות והמשמעות כחלק ממפרט הצרכים. בעיני זו תוספת חיונית ומעשירה, ממנה ניתן לדייק את המיקוד הטיפולי ולייצר התערבויות ממוקדות צורך מותאמות (רפאלי, 2023).
ג. סוגים של מודים ילדיים
כעת נפנה לסקירה של סוגי המודים הילדיים השונים, ולהתפתחויות תיאורטיות עדכניות בנושא.
מודים ילדיים פגיעים
אקטיבציה של מודים ילדיים פגיעים מהווה חוויה-מחדש של מצבי חסך בצרכי ליבה בתקופות חיים מוקדמות. במונחי מודל הסכמה, הופעה של מודים ילדיים משמעה אקטיבציה של סכמות מאל-אדפטיביות. אקטיבציה של סכמות אלו, בין אם מדובר על סכמה אחת או צבר סכמות, יוצרות את המופע הספציפי של מוד הילד הפגיע. יאנג הציע כי ישנן סכמות ראשוניות או בלתי תלויות, וסכמות משניות או תלויות. הסכמות הראשוניות הן אלה המשתייכות לחסך בצרכים של התקשרות בטוחה ובאוטונומיה ותחושת זהות. לפי השערה זו, קיום של סכמות משניות, סכמות מאשכולות הצורך של הבעה רגשית, גבולות מציאותיים וספונטניות/משחק, מרמז על קיום של סכמות ראשוניות, גם אם אלו אינן בולטות. אם הנחה זו מתקבלת, הרי שכל מוד ילדי מצביע על קיום של סכמות ראשוניות, וחסך בלפחות מאחד מאשכולות הצרכים של התקשרות בטוחה ואוטונומיה/זהות.
תוארו כמה סוגים של מודים ילדיים בעלי מופע ספציפי (Edwards, 2022):
ילד בודד: מרגיש בודד, ללא זולת חזק ומיטיב שניתן לפנות אליו לאור מצוקה. דמויות ההתקשרות לא היו זמינות כדי לסייע עם רגשות קשים, והוא חש ריקנות, בדידות, פגימות, וכי אינו ראוי לאהבה. סכמות רלוונטיות הן חסך רגשי, בידוד חברתי, פגימות-בושה.
ילד נטוש: חוויה עוצמתית של קריעה או נטישה מצד דמות התקשרות ראשונית, המלווה בתחושת חוסר אונים ומצוקה אל-זמנית. בדרך כלל נובע מנטישה ממשית בשנים הראשונות של החיים. סכמה רלוונטית היא נטישה.
ילד דחוי: חוויה של קריעה רגשית מדמות התקשרות, עם מסר ברור שאינו רצוי, וכי הסביבה אדישה לסבלו. בניגוד לילד נטוש, מוד זה מאפיין לרוב חוויות "ילדיות" בוגרות יותר. סכמות רלוונטיות הן פגימות-בושה, נטישה ובידוד חברתי.
ילד תלותי: חסר מסוגלות לקבל החלטות ולסמוך על עצמו, ובעל אמונה שצריך אחר להכוונה, כתוצאה מהורות מגוננת-יתר שלא עודדה התפתחות של אוטונומיה וחוללות עצמית. סכמה של תלות-חוסר מסוגלות.
מודים ילדיים פגיעים נוספים שתוארו כוללים ילד מבועת (סכמת פגיעות לאסונות), ילד קורבן להתעללות, בעל חוויית פגיעה מהזולת וצפי להיפגע בהמשך (בדרך כלל בעל חלק הורי מעניש חזק וסכמה של חוסר אמון-התעללות), וילד אבוד, החווה תחושת ייאוש וחוסר אונים כתוצאה מעוצמת כאב וחסך בצרכי ליבה (עשוי לכלול כל שילוב של הסכמות הראשוניות).
ריבוי שכבות למוד הילדי: מוד ילדי אדפטיבי
גלית גורן-גלעד (2023) הציעה כי ישנן "שתי שכבות" למוד הילד הפגיע. השכבה הראשונה היא זו המוכרת לנו בתור "הילד הפגיע" (לסוגיו), כאשר "מתחתיו" ישנו מוד ילדי-אדפטיבי, אותו היא מכנה "ילד מרוצה" (Content Child). הילד המרוצה למעשה הוא תוצר של רגשות אדפטיביים ומולדים, אשר מתעוררים באופן מותאם להקשר, ומקושרים לצרכי הליבה. הספרות בסכמה תרפיה התמקדה בעיקר במוד הילד השמח והבוגר הבריא, בתור המודים האדפטיביים, כאשר מוד הילד השמח התאפיין כמוד בעל איכויות של סקרנות, עליזות וספונטניות. גורן-גלעד מציעה הרחבה של המוד הילדי השמח, ונשענת, בין השאר, על התיאוריה של יאק פנקספ, של מסלולים רגשיים מולדים.
גורן-גלעד (2023) מציגה מקרה של גבר הסובל מחרדות בלתי מוסברות, בגינן הגיע לטיפול. עם זאת, בהמשך מתגלה כי הוא שכל את אחיו התאום, ונמנע מלגעת בכאב האובדן. גורן-גלעד מזהה את החרדה שעולה לאור תחושת האבדן בתור מוד ילדי חרד, אשר בפועל חוסם את הגישה למוד ילדי נוסף, החש את האבדן. במשפחתו של המטופל מעטו לתת מקום לרגשות שליליים, והתמודדות עם כאב בעזרת הומור הייתה אסטרטגיה מועדפת. למעשה, חוויית מוד הילד החרד נוצר, ככל הנראה, במקביל למוד הורי ביקורתי, שטען כי התמודדות ישירה עם רגשות שליליים תוביל אותו להתמוטטות. למידה מעין זו בפועל הביאה למעין "פוביה" מרגשות שליליים, ובכך נחסמה הדרך למוד הילדי הנוסף, זה הנושא עמו רגשות אדפטיביים, כגון עצב אדפטיבי ותואם הקשר. גורן-גלעד מתארת כיצד סיוע למוד הילדי החרד, אפשר גישה למוד הילדי האדפטיבי, אשר החזיק את הצורך והנטייה ההתנהגותית האדפטיבית להתאבל על אחיו. היא מצביעה על כך כי מוד ילדי זה לא היה מצומד עם מוד הורי דיס-פונקציונלי (ראו תרשים 2). הילד האדפטיבי מצומד למעשה עם מוד של מבוגר בריא, שאומר לו: זה בסדר להרגיש, זה בסדר לבקש עזרה, נחמה, הגנה. כשהמטפל פוגש במוד ילדי אדפטיבי, הוא הופך למבוגר בריא שמספק את הצורך האדפטיבי הזה (גורן-גלעד, תקשורת אישית, 2024).
גורן-גלעד מציעה כי בכל מפגש עם מוד ילדי יש לשאול את השאלה "האם המוד הילדי הזה מגיב באופן אדפטיבי לאירוע עכשווי או שהוא מוד ילדי פגיע שמקורו בטראומה?". מוד ילדי פגיע בהגדרתו הוא מוד שמופעל על ידי סכמות מאל-אדפטיביות מוקדמות, ועל כן תגובותיו הן תגובות המושפעות מאירועי עבר ולמידה מוקדמת. מוד הילד האדפטיבי נושא עמו נטיות התנהגותיות אדפטיביות ותואמות הקשר. ההבדל הוא מהותי מבחינת ההתערבות הטיפולית. הילד הפגיע חווה רגש מאל-אדפטיבי, שאינו מוביל בפני עצמו לכדי טרנספורמציה, ויש להפריד אותו מן המוד ההורי הדיס-פונקציונלי ולספק לו חוויה רגשית אחרת. זאת בעוד שהילד האדפטיבי חווה רגש אדפטיבי, ועצם הופעתו ועידודו מוביל לטרנספורמציה רצויה (ראו תרשים 3).
זווית זו מאפשרת לתיאוריה של סכמה תרפיה, ולפיכך לפרקטיקה הטיפולית, מרחב ועומק נוסף. מודל הסכמה בסכמה תרפיה הוא מודל של למידה טראומטית, ועל בסיסו התפתח מודל המודים. מוד הילד הפגיע מחזיק את הלמידה הטראומטית, הסכמות המאל-אדפטיביות, ולפי המודל יש להביא אותו לכדי אקטיבציה על מנת שיהיה ניתן להביא לשינוי באותן סכמות. עם זאת, אנו ערים לעובדה שלא כל אדם חווה טראומות התקשרותיות מסיביות, ורובם של בני האדם מכילים דגמי עבודה פנימיים של התקשרות בטוחה, לצד דגמים של התקשרות לא בטוחה. המודל הרב שכבתי למוד הילדי מציע כי "מתחת" לילד הפגיע אנו עשויים למצוא ילד אדפטיבי, המכיל מודל התקשרותי בריא, ועמו נטיות התנהגותיות מוכוונות צרכי ליבה שיש לעודד את הבעתן.
בנוסף, קישור הצורך הרגשי באופן ישיר לרגשות ראשוניים, רגשות בסיסיים ומולדים המתעוררים בצמידות ובתאום להקשר, הוא קריטי בעיני, כדי להבין את מושג צרכי הליבה (Greenberg, 2021). רגש הוא מרכבת הגוף-נפש הנושאת את בשורת הצורך. הוא עושה זאת על ידי תחושה מורגשת (Felt sense), הכוללת חיווי גופני ורושם בסיסי מהיר מאוד ולא מודע בראשיתו, בעל ערכיות (Valence), ובעזרת אנרגיה מכוונת מסלול – הדחף או הנטייה לפעולה. כל רגש ומסלול התגובתיות שלו: עצב, צער ותחושת אבדן יישאו עמם את הנטייה לחפש נחמה בזולת או לסגת למקום שקט ומוגן, לצורך התאבלות ושמירה על אנרגיה. פחד יישא את הנטייה לחבור לאחר חזק לצורך הגנה או לבריחה למחסה. כעס יישא את הנטייה לחפש תוקף בין-אישי או להילחם לצורך מיגור של איום. שמחה (Joy) תישא את הנטייה לחבור לאחר על מנת לחוות סיפוק והנאה במשותף או למציאת תנאים לביטוי עצמי. הופעה של רגשות ראשוניים אדפטיביים אלו במפגש היא סימן למטפל להתמקם באופן התומך ומעודד הבעה. הרגשה והבעה של רגשות אלו מהוות בפני עצמן מענה על צורך, ותוך כדי הבעה רגשית מתגלה הצורך והנטייה לפעולה המכוונת למימושו (Greenberg, 2015). סימן חשוב לכך שאנחנו בכיוון הנכון הוא שביטוי ומגע עם הרגש מוביל לשינוי ותנועה רגשית (ראו תרשים 3).
תרשים 3: שני מסלולים לעבודה עם הילד האדפטיבי. מסלול עקיף כולל אקטיבציה של מוד ילדי פגיע, והתמקמות טיפולית מותאמת. הפרדה של הילד הפגיע מן ההורה ועוררות של בוגר בריא, או לחילופין מענה של הורות חלקית מצד המטפל, עשויות להוביל לאקטיבציה של הילד האדפטיבי. ההתמקמות מול הילד האדפטיבי היא שונה, וכרוכה בעיקר הליווי ותמיכה ברגש ובנטייה ההתנהגותית.
מודים ילדיים כועסים או בלתי ממושמעים
מודים אלו מכילים חוויות רגשיות ודחפיות עוצמתיות שמקורן בילדות, אשר הופעתן בעלת גוון בלתי בוגר, בלתי מותאם, ולרוב הרסני לעצמי ולסביבה. בשונה ממודים ילדיים פגיעים, המכונים במקומות מסוימים בספרות כמודים מופנמים (Internalized), מודים אלו מוחצנים באופיים, ומקורם ככל הנראה בחוויות של חסך בגבולות מציאותיים ונטיות מולדות (חלק מהמטופלים המאופיינים עם מודים אלו זכאים לאבחנה של ADHD). הופעה של מודים אלו קוראת לעמדה טיפולית בו-זמנית יציבה וגם גמישה מצד המטפל, כזו המכילה ומאפשרת מבחינת הבעת הרגש והרצונות, אך גם המסוגלת לשרטט גבולות מותאמים, תוך כדי סיוע בוויסות לפי הצורך. כמה סוגים הוצעו באשכול זה (Edwards, 2022):
ילד כועס: בעל תחושה עמוקה של חוסר צדק, מרגיש כעס לאור יחס בלתי צודק, חש לא מובן, חסר תוקף ומבוטל.
ילד מרדן: בעלת תגובה כועסת לאור הצבת גבולות או צמצום האוטונומיה.
ילד זועם: זעם מתפרץ בלתי ממוקד, ודחף תוקפני כלפי הסביבה העשוי להגיע לאלימות ממשית ומסוכנת ("זעם רצחני").
ילד אימפולסיבי: נוהג באימפולסיביות חסר שליטה עצמית וללא יכולת לעכב סיפוקים, גם לאור השלכות שליליות לעצמי ולזולת.
ילד מפונק או בעל תחושת זכאות-יתר: מצפה לסיפוק רצונותיו, וחש זכאי להם, ללא התחשבות בצרכי ורצונות הזולת. סכמה רלוונטית זכאות-יתר.
מודים ילדיים אלו, שלעיתים קרובות מתאפיינים בהתנהגות מוחצנת, דורשים התמקמות שונה מאשר מודים ילדיים פגיעים או אדפטיביים. הניסיון לימד אותי שאופן ההתמקמות הכללי מול מודים אלו הוא של בוגר יציב וערני, כזה שאינו נסחף עם עצמת הרגשות, אך גם אינו נעשה מרוחק או אטום. מעבר לכך, אני חושב שניתן לאפיין שני סוגים של המתמקמות טיפולית מול המודים הילדיים המוחצנים, בהתאם לאיפיון הספציפי שלהם. מול מוד הילד הזועם או המרדן ישנו צורך בהבעה, נראות וויסות. הילד זועם או מתמרד מול סביבה (מופנמת) מתסכלת מדי, המקיימת חסך, או לחילופין שאינה הוגנת או מגבילה צרכים התפתחותיים. בחלק מן המקרים הבעת המרד או הזעם היא עצמה הצורך הבוער, ויש לפגוש אותה בפתיחות, לעיתים לדייק את המסר שלה, ולאפשר תחושת נראות. לעיתים עצם יחס זה מאפשר וויסות, כאשר במצבים אחרים יש צורך בסיוע מווסת, כחלק ממענה רגשי של קבלה והרגעה. במצבים אלו ההתמקמות היא של וויסות או וויסות-הדדי.
מול מוד הילד האימפולסיבי או המפונק ההתמקמות היא שונה, שכן אלו מודים שנשענים על חסך בגבולות, יותר מאשר על חסך בקבלה או הבעה רגשיים. כאן העמדה הטיפולית תאפשר הבעה של הרצון, אך תציב גבולות להתנהגויות בלתי מותאמות, באופן מותאם ליכולות של המטופל, תוך סיפוק הסבר לכך, כמו הסבר על עקרון של הדדיות בין אישית, על צרכים ורגשות אוניברסליים, על סיבה ותוצאה בין אישיים, וכד'. רצוי לתת תוקף לרצון מאחורי ההתנהגויות הלא מותאמות, כמו הרצון לא להתאמץ, שיהיה נוח, צורך בשליטה וכו'. חשוב לחבר את הקושי בוויסות ההתנהגויות לחוויות עבר רלוונטיות, אם יש כאלה ידועות.
דוגמה להתערבות מול מוד ילדי מפונק (זכאות-יתר): מטופל שבא מבית מבוסס כלכלי, ושגדל בסביבה בה רווח המסר "בעל המאה הוא בעל הדעה", מתקשה לבסס יחסים אינטימיים לאור סגנונו הדרשני ופונקציונלי כלפי אחרים. המטופל מפנה יחס דומה למטפל באופן ישיר, באמירות כגון "אני משלם לך, אתה חייב להקשיב לי, אני לא חייב להקשיב לך". המטפל עשוי להתערב באופן של קונפרונטציה אמפתית, כאשר הוא יאמר "חשוב לי להקשיב לך, לא רק כי אתה משלם לי, אלא כי אכפת לי ממך. אני גם יודע שבבית שגדלת בו למדת שכסף מדבר, ורגשות, למשל, הם פחות מעניינים. אבל פה אתה מעניין אותי, ולא הכסף שלך, הכסף הוא רק האמצעי שמאפשר לנו להיפגש. מעבר לכך, כשאתה מתייחס אלי ככה, זה פוגע בי, כי יש לי רגשות, ואז יש בי צד שמתקשה להישאר רגיש אליך. אולי אתה מכיר את זה ממצבים אחרים בחיים...". התערבות זו מובאת כאן באופן דחוס, אך בפועל יש לחלק אותה למקטעים ולאפשר למטופל להרהר במסרים, להגיב אליהם, ולחוות את השיח.
מודים ילדיים בריאים
מודים בריאים או אדפטיביים, הם כאמור מודים שנוצרו כתוצאה ממילוי צרכי ליבה באופן מותאם ומתמשך. באופן כללי מדובר על מצבי עצמי ילדיים המכילים תחושה עמוקה של חיבור לחיים, לאמת (Truth sense) ולאותנטיות, ומכילים חוויות של סיפוק, שלווה, בטחון, הערכה, ספונטניות ועליזות, סקרנות ויצירתיות. אדוארדס (2022) הציע כי ניתן להבחין בין חוויות ילדיות בריאות "פסיביות", כמו שלווה, סיפוק וכד', לעומת "אקטיביות", כמו סקרנות, עליזות ואנרגטיות. באשכול זה הוצעו מוד הילד המסופק, השמח, היצירתי והמשחקי. לרשימה זו אפשר להוסיף את מוד הילד האדפטיבי (Goren-Gilad, 2023). להבנתי, מודל המודים בסכמה מציע כי קיום של מודים ילדיים בריאים אינו בהכרח מותנה בקיום של מוד בוגר בריא יציב ומבוסס. עם זאת, העמקת המגע עם מודים אלו, או ביסוסם ברפרטואר העצמי, הוא חלק אינטגרלי בבנייה של "האדם הבריא", כפי שמשתקף בתיאוריה של סכמה תרפיה. במילים אחרות, האפשרות של האדם הבוגר לבוא במגע עם חלקים ילדיים מסופקים, פותחים בפניו אנרגיה, חיות וטעם לחיים. קיום של מוד בוגר בריא מאפשר לחלקים אלו להשתלב בחיים הבוגרים באופן מותאם ומעודן (סובלימטיבי). בחלק החמישי בסדרה זו נדון במודים של התמודדות, אשר מכונים לעיתים "מגנים, ולא בכדי, שכן הם משמשים כמגנים של המודים הילדיים ושל אזורי פגיעות נפשיים. הבנה שלהם, בעיני, תתרום גם להבנה של המודים הילדיים והדינמיקה שלהם עם מוד הבוגר הילדי.
מקורות:
רפאלי, א. (2023). החיפוש אחר טיפול ממוקד תהליכי שינוי ותרומתה של סכמה תרפיה - מודל ממוקד צרכים להתערבות מודולרית במפגש בודד. הרצאה במסגרת "מעבדה חווייתית" למוסמכים בסכמה תרפיה (22.12.2023).
Arntz, A., Rijkeboer, M., Chan, E. et al. (2021). Towards a Reformulated Theory Underlying Schema Therapy: Position Paper of an International Workgroup. Cogn Ther Res 45, 1007–1020.
Dweck, S. C. (2017). From needs to goals and representations: foundations for a unified theory of motivation, personality and development. Psychological Review, Vol. 124, No. 6, 689-719.
Edwards, D.J.A. (2022) Using Schema Modes for Case Conceptualization in Schema Therapy: An Applied Clinical Approach. Front. Psychol. 12:763670.
Goren-Gilad, G (2023). The Multi-layered Child Mode: The Example of Intense Grief. ISST Bulletin.
Greenberg, Leslie S. (2021). Changing emotion with emotion: a practitioner's guide. Washington, DC: American Psychological Association.
Greenberg, Leslie S. (2015) [2002]. Emotion-focused therapy: coaching clients to work through their feelings (2nd ed.). Washington, DC: American Psychological Association.
Young, J. E., Klosko, J. S., & Weishaar, M. E. (2003). Schema therapy: A practitioner’s guide. Guilford.
לציטוט המאמר: אנדר, ע. (2023). עדכונים במודל המודים (4): מודים ילדיים. מתוך: אתר מעבדה חווייתית.
Comments