טיפול רגשי חווייתי ואינטגרטיבי בטראומה : מדריך ומפת דרכים למטפלים
- דיאנה גלזר
- לפני 6 ימים
- זמן קריאה 43 דקות
עודכן: לפני 5 ימים
טראומה אישית, טראומת התקשרות וריפוי בין-דורי בגישה חווייתית סומטית
"הירושה הרגשית נעצרת כשמישהו מעז להרגיש "
כלים פרקטיים לעבודה בשלוש רמות , גוף, קשר, ושדה בין-דורי,
כדי להחזיק את המורכבות בחדר
מאת: דיאנה גלזר
חלק א- אוקטובר 2025
תוכן עניינים
פתיחה ומבוא תיאורטי
פרק 1: טראומה אישית :סומטיקה כפתח
פרק 2: טראומת התקשרות: הברית הרגשית המרפאה
פרק 3: טראומה בין-דורית: כאב שעובר דרך הדם
פרק 4: שילוב בין שפות טיפול: אינטגרציה של גוף, קשר, שושלת
פרק 5: מפת דרכים, זיהוי, התערבות והתמרה
פרק 6: טבלת סיכום והתאמת התערבויות לפי סוג טראומה
פרק 7: תרגולים, דוגמאות, משפטי ריפוי
סיום חותם: הבחנה מביאה חמלה
הערה חשובה לקורא/ת: הכלים, השאלונים ומשפטי הריפוי המופיעים בנספחים הם כלים רבי עוצמה המיועדים לעבודה רגשית עמוקה. מומלץ בחום ליישמם במסגרת תהליך טיפולי ובליווי איש או אשת מקצוע, כדי להבטיח מרחב בטוח, מוחזק ומעבד עבור החוויות שעשויות לעלות
נספחים: נספח 1: משפטי זיהוי וריפוי נספח 2: שאלון היסטוריה משפחתית , לאיתור טראומה בין-דורית נספח 3: שאלון לאבחון טראומת התקשרות (Attachment Trauma) נספח 4: שילוב בין שפות ריפוי, נספח 5: מפת דרכים.
תקציר:
מאמר זה מציע מפת דרכים לעבודה בגישת טיפול רגשי חווייתי ואינטגרטיבי בטראומה, המשלבת גוף, קשר ושדה בין־דורי. מיועד בראש ובראשונה לאנשי ונשות טיפול המבקשים להעמיק את עבודתם עם טראומה. עם זאת, הוא עשוי להעניק תובנות וערך גם למתמודדים הנמצאים בתהליך טיפולי, ולכל מי ששואל: האם מה שאני מרגיש, באמת התחיל בי? לא כל כאב שייך לנו, עם זאת הוא חי דרכנו.לפעמים נדמה שהלב מתכווץ, הנשימה נעתקת, והבטן מתהפכת , אין סיפור שמסביר את זה.אני מזמינה אותך לצלול אל תוך שלוש שכבות של טראומה , אישית, התקשרותית, ובין-דורית, לא כדי לאבחן, אלא כדי להקשיב. לא כל מה שכואב התחיל בנו. אבל כל מה שכואב , יכול להתרפא דרכנו.
במאמר יש מפת דרכים אינטגרטיבית לעבודה טיפולית עם שלושה סוגים של טראומה:אישית, התקשרותית, ובין-דורית , תוך שימוש בכלים מגישות חוויתיות,רגשיות, סומטיות, שושלתיות ורוחניות.
באמצעות תיאורים קליניים, שאלונים, תיאוריה מבוססת גוף וקשר, ודוגמאות מחדר הטיפול, נבחנת הבחנה חדה אך גמישה בין שכבות הכאב השונות, והדרכים לנוע ביניהן.המאמר כתוב בגובה העיניים, נשען על ניסיון אישי וקליני עשיר, ומבוסס על ספרות מקצועית עדכנית.
המאמר עשוי להעניק תובנות לכל מי ששואל...
האם מה שאני מרגיש , באמת התחיל בי?ואם לא ? איך אפשר לרפא אותו, בלי לשאת אותו יותר.
הפן האישי:
לפעמים אני שואלת את עצמי מתי באמת התחיל הכאב שלי.לא רק מתי הרגשתי אותו לראשונה , אלא מתי הוא באמת נולד.האם זה שלי? או שזה התחיל הרבה לפניי?
סבתא-רבתא שלי הגיעה כפליטה לארגנטינה. במאה ה-19.אישה לבד, עם ילדים, בלי בעל. בעולם שבו אישה לבד זה מסוכן.פיזית. רגשית. חברתית.היא לא הרשתה לעצמה להישבר.
היא הפכה לאשת רפואה, לאישה שמחזיקה אחרים.אני נושאת את שמה.לפעמים מרגישה שאני גם נושאת את הלבדיות שלה.את העוצמה השקטה שלה. את הפחד ההוא, להיות בלי הגנה.וגם את היכולת לרפא.
אף אחד לא סיפר לי את זה.הגוף שלי זכר. הוא ידע לפניי.משהו בי נשא את התחושות, את הסיפור שלא סופר, עד שפגשתי אותו בפנים.בטיפול ,בקונסטלציה המשפחתית, בנשימה. בדמיון.
המאמר התפתח לתפיסתי , מהתהליך האישי הזה , שבו הבנתי והרגשתי את הקול שעולה מבפנים ואומר:
מה שלא התחיל בי , יכול להיגמר דרכי. אם רק אסכים לשמוע. אם רק אתן לזה מקום.אם רק אקשיב.
מבוא תיאורטי: שלוש שפות לריפוי טראומה
הטראומה אינה ישות אחת. בגישת טיפול רגשי חווייתי ואינטגרטיבי בטראומה נלמד להבחין בין שלוש השפות המרכזיות של הריפוי : גוף, קשר ושושלת. היא מופיעה בצורות רבות, ולעיתים קרובות, בכמה רמות בו-זמנית.ישנם רגעים שבהם הגוף מגיב בתגובה הישרדותית עזה, בלי שהזיכרון המילולי נגיש.ישנם מצבים שבהם הכאב נולד בתוך הקשר: אם שלא ידעה להכיל, אב שנעדר רגשית, קשר לא יציב.וישנם כאבים שקטים, כמו צללים שמלווים אותנו, שלא התחילו בנו, אך נטמעו בנפש דרך ההיסטוריה המשפחתית.
במילים אחרות:טראומה אישית היא הסדק שנוצר מהלם חד או מתמשך, טראומת התקשרות היא השבר שנוצר בקשר הבסיסיטראומה בין-דורית היא העומס שנישא מדור לדור, בלי שנאמר
במילים אחרות, לפי הבנתי, ניתן לתאר את שלוש הרמות כך: טראומה אישית היא הסדק שנוצר מהלם חד או מתמשך, טראומת התקשרות היא השבר שנוצר בקשר הבסיסי, וטראומה בין-דורית היא העומס שנישא מדור לדור, בלי שנאמר.
מטפל/ת שמבקש ללוות תהליך ריפוי טראומתי נדרש לדבר יותר משפה אחת, שפת הגוף: לזיהוי והכלה של תגובות הישרדותשפת הקשר: ליצירת תיקון רגשי עמוקשפת השושלת: להחזרת כאב שאינו שייך עוד
גישה טיפולית מבוססת הבחנה תאפשר התאמה מדויקת של ההתערבות:האם נתחיל בוויסות סומטי? האם יש צורך בקשר מחזיק ואמפתי?האם הכאב מעיד על נאמנות שקטה למישהו אחר במשפחה?
המפה שבלב, הפרק הזה לא נועדה לתייג , אלא להאיר דרכי ריפוי אפשריות, בהתאם לרובד שנפתח.
תרשים גרפי של טראומה אישית (Personal Trauma) התפתחות מהחוויה הראשונית, דרך התגובה הפנימית ועד ההשלכות ארוכות הטווח.
פרק 1 .
טראומה אישית: הרגע שבו משהו נשבר, סומטיקה כשער
יש רגע שבו הכול משתנה.לפעמים זה רגע אחד : תאונה, תקיפה, אובדן פתאומי.ולפעמים זו שחיקה מצטברת של שנים , השפלה חוזרת, התעלמות, חוסר נראות.החוויה הפנימית דומה:זה יותר מדי, ואני לבד בזה.
מהי טראומה אישית?
טראומה אישית נוצרת כשאדם חווה אירוע או רצף אירועים שמעבר ליכולת ההכלה שלו.הגוף מגיב בעוררות קיצונית או קיפאון. הנפש לא מצליחה לעבד.וכך, הטראומה "נתקעת" במערכת, כאילו היא עדיין מתרחשת.
❝ טראומה היא לא מה שקרה, אלא מה שקרה בפנים כשזה קרה ❞(גאבור מאטה)
החוויה חודרת לכל שכבות האדם:
לתפיסת העצמי (אני חלש, אני פגום)
לגוף (חרדה, קפיאה, עייפות כרונית)
לקשרים (הימנעות, התפרצות, ניתוק)
מה כן לעשות: עקרונות להתערבות נכונה:
אחד מעקרונות היסוד של טיפול רגשי אינטגרטיבי בטראומה הוא להתחיל מהגוף לפני הנרטיב.
יצירת חוויה של ביטחון בכאן ועכשיולפני שנוגעים בעבר, נבנה תחושת יציבות:מרחב פיזי נעים, ברית טיפולית מחזיקה, טכניקות קרקוע.
עבודה עדינה עם הגוף, לא עם התוכןבמקום לשאול "מה קרה?”, נשאל "מה אתה מרגיש עכשיו בגוף?"זה עוקף דיסוציאציה ומחבר לחוויה אותנטית.
שיקום שליטה:חשוב לתת למטופל לבחור:האם ניגש לזה היום?מה הקצב שלך?איפה זה מרגיש בטוח להתחיל?
עבודה עם חלקים, IFS או סכמה תרפיה:זיהוי מי מופעל עכשיו (ילד, שורד, מגן) עבודה עם המוד המבוגר הבריא ומיטיב או המטפל הפנימי.
מה לא לעשות : טעויות נפוצות בטיפול בטראומה אישית:
לגשת מהר מדי לזיכרון:
חפירה מהירה בזיכרון עלולה להציף את המערכת ולחולל טראומטיזציה משנית.
לפרש או לאבחן במקום להכיל:
אמירות כמו "זה רק זיכרון", "תעברי את זה" או ניתוח קוגניטיבי יבש , עלולות להעמיק את הבידוד הפנימי.
לעקוף את הגוף:
ניסיון לעבד טראומה רק דרך שיחה, בלי התייחסות גופנית, לרוב לא מצליח להניע ריפוי.
לטעות בזיהוי משאבים:
כשאין ויסות בסיסי (שינה, תזונה, שגרה), עיבוד רגשי עמוק לא מתאים.
גישות טיפוליות : תיאוריה וכלים
גישה טיפולית | עיקרון מרכזי | מתי מתאימה? | סוגי התערבויות |
Somatic Experiencing (SE) (Peter Levine) | שחרור תגובות גופניות "תקועות" (קפיאה, בריחה) | כשיש תחושות גופניות לא מוסברות, התפרצויות או ניתוק פיזי | תנועה איטית, תשומת לב לתחושות, בניית "מכל" גופני לעוררות |
EMDR (Francine Shapiro)
| עיבוד מחדש של זיכרונות טראומטיים | כשיש זיכרונות חדים, פלאשבקים, חלומות חוזרים | גירוי דו-צדדי (עיניים, הקשה), הפחתת עוצמת תגובה רגשית לזיכרון |
IFS (Internal Family Systems) (Richard C. Schwartz)
| בניית קשר עם "חלקים" פנימיים ויצירת נוכחות בוגרת | כשיש קונפליקטים פנימיים, ביקורת עצמית, פחדים חסרי הקשר | דיאלוג עם חלקים, החזרת הנהגה ל-Self, עיבוד עדין עם הפגיעים |
AEDP Diana Fosha | תיקון חווייתי דרך קשר רגשי בטוח ומבוסס חיבור | כשיש חוויות עמוקות של בדידות, אשמה, בושה | נוכחות אמפתית, ריפוי דרך "מיקרו-רגעים" של קשר רגשי עמוק |
CBT (Aaron T. Beck) | שינוי דפוסי חשיבה טראומטיים | כשהטראומה מתבטאת במחשבות שליליות קשות וחזרתיות | זיהוי עיוותי חשיבה, חשיפה הדרגתית, בניית נרטיב חדש |
סכמה תרפיה (Jeffrey E. Young) | זיהוי דפוסי חיים רגשיים שנוצרו בילדות, ומתוחזקים ע"י סכמות ו"מודים" | כשקיימים דפוסים רגשיים קבועים, תגובות אינטנסיביות או מתפרצות
| מיפוי סכמות, עבודה עם הילד הפגוע, תיקון דרך דיאלוגים עם הורה פנימי, התערבויות חווייתיות |
דוגמאות קליניות
מקרה 1 : ניר, 32 (שם בדוי): טראומת השפלה
בכל פעם ששואלים את ניר שאלה אישית, הוא נחנק.כשהתבונן בזיכרונותיו, עלה רגע בתיכון שבו מורה קילל אותו מול כל הכיתה.ההשפלה נצרבה כטראומה.הגוף זכר.הטיפול התחיל מהיכולת להרגיש שוב שליטה , לא במה שקרה אז, אלא במה שקורה עכשיו.
מקרה 2 : דלית, 45 (שם בדוי) : תאונת דרכים מהירה
דלית לא הצליחה לחצות כביש. באמבולנס, אחרי התאונה, הרגישה שעוזבים אותה. בטיפול היא לומדת בהדרגה לזהות את הקפיאה בגוף, ולשחרר אותה דרך תנועה איטית ונשימה.
מקרה 3 : נועה, 29 (שם בדוי): פלשבקים בלילה
נועה לא זכרה כמעט דבר מהתקיפה המינית בילדותה, אבל בכל לילה הייתה מתעוררת בבהלה. הטיפול התמקד קודם כל בבניית מרחב של ביטחון, תאורה רכה, טקס קבוע, נוכחות עצמית. רק אחרי חודשיים החלה להופיע שפה , ואז התאפשר גם עיבוד רגשי.
כלי מנחה למטפל
שאלות טיפוליות שיכולות לפתוח מרחב בטוח לעבודה:
איזו תחושה גופנית חוזרת שוב ושוב?
מתי הייתה הפעם הראשונה שהרגשת ככה?
מה ניסית לעשות באותו רגע כדי לשרוד?
מי היית צריכה שיגיע ולא היה שם?
אם תתקרבי לחוויה, מה הכי מפחיד שיקרה?
לפעמים, השאלה הכי חשובה היא:"האם נכון להיכנס לזה עכשיו?"
ריפוי מתחיל לא מעיבוד הזיכרון , אלא מהידיעה שיש מקום בעולם שבו לא צריך להתמודד עם זה לבד.
איור רך בגווני אפור וזהב המבטא את הרגע שבו הכאב הופך לאור.
מסמלת לידה מחדש, ריפוי וצמיחה מתוך השבר.
פרק 2 .
טראומת התקשרות: מה שלא קרה, עם זאת נחרט לעומק, הברית הרגשית המרפאה
יש פצעים שלא נולדו ממכה אחת , אלא מהיעדר מתמשך.מהחיבוק שלא היה. מהחיוך שלא חזר. מהעיניים שלא פגשו.טראומת התקשרות לא זועקת כמו טראומה קלאסית, היא לוחשת.היא מחלחלת מתחת לפני השטח, ומעצבת את מי שאנחנו הופכים להיות.היא הסדק שנפער בלב ,לא בגלל משהו שנשבר, אלא בגלל מה שמעולם לא נבנה.
מהי טראומת התקשרות?
טראומת התקשרות נוצרת כאשר מערכת היחסים הראשונית,ל רוב עם האם, ולעיתים גם עם האב או המטפל העיקרי, אינה מספקת ביטחון רגשי, יציבות, נוכחות וקבלה. זה לא חייב להיות הזנחה קשה או התעללות. לפעמים זו אמא מדוכאת, חרדה, עמוסה, או פשוט לא מסוגלת לפנות מקום לנוכחות רגשית מלאה.
והילד? הוא לא מבין למה הוא לא מרגיש מחוזק. אבל הוא כן מרגיש ש"יש בו משהו לא בסדר" והמסר הזה לא עובר במילים, הוא נצרב: "אני לא אהוב מעצם היותי. אני צריך להתכווץ/להיעלם/להשתנות כדי לשרוד אהבה."
מה קורה כשהאהבה הראשונה לא בטוחה?
במקום קשר שמבוסס על נוכחות וקבלה, הילד פוגש אהבה מותנית:
כשאני רגוע : מחבקים אותי
כשאני מציק : עוזבים אותי
כשאני מצליח : רואים אותי
כשאני בוכה : שותקים לי
וכך נולדות סכמות:
נטישה: "מי שאוהב אותי, ייעלם ברגע האמת"
בושה/פגם: "משהו בי פגום. לא ראוי לאהבה"
הישגיות נוקשה: "כדי שיאהבו אותי, אני חייב להצטיין, להיות מושלם, לא לטעות"
הילד בונה ויוצר בגאונות לא מודעת שיטות הישרדות שירגישו בהמשך כמו "אופי":
עצמאות יתר
ניתוק רגשי
דרמה לא פוסקת במערכות יחסים
הימנעות מקרבה אמיתית
איך טראומת התקשרות מופיעה בבגרות?
הצפה רגשית או קיפאון במערכות יחסים
קשה לשהות באינטימיות לאורך זמן.
התקרבות יוצרת חרדה. ריחוק יוצר פאניקה.
תחושת ערך עצמי מותנה
האדם מרגיש אהוב רק אם הוא מצליח, עוזר, שומר על שליטה.
קשה להאמין שמישהו יאהב אותו גם כשנשבר, מתבלבל או כועס.
רגשות בלתי נסבלים סביב קרבה אמיתית
בושה, אשמה, פחד מדחייה.
קונפליקט תמידי: "אני רוצה שיראו אותי , אבל אל תתקרבו מדי."
איך מטפלים? (בקווים כלליים)? ומה קורה כשלא?
במסגרת טיפול רגשי חווייתי נבנה מרחב שבו הקשר עצמו הופך לתרופה.
מה כן:
ברית טיפולית קבועה, אמפתית, מחזיקה : שבה המטופל מרגיש לראשונה שמישהו נשאר גם כשהוא נשבר.
Limited Reparenting
גישה שמאפשרת למטפל/ת לשמש (באופן מבוקר) דמות טיפולית שמייצרת חוויות מתקנות: נוכחות, תיקוף רגשי, קבלה.
עבודה עם הילד הפנימי : בשיחה, בעבודה בדמיון, בציור או עבודת ייצוגים. לגעת בחלקים שבתוכי שנשארו לבד.
חיזוק ה-Self הבוגר : ללמד את האדם לזהות מתי הילד מופעל, ולגייס מבוגר פנימי שיכול לחבק אותו מבפנים.
התערבויות חווייתיות : אפשרות תיקון לא דרך תובנה, אלא דרך רגש חדש שמורגש ביחסים.
מה לא:
לנתח את הדפוס מהר מדי: “ברור שאתה נמשך למתעלמים, כי זה דומה לאבא שלך" .
זה מונע חוויה ויוצר ריחוק ולא ריפוי.
לשקף בלי חמלה: השיקוף הקליני חשוב ,אבל אם לא בא יחד עם אמפתיה עמוקה, הוא מחזק את תחושת הנטישה.
לטפל כמו בטראומה רגילה: עיבוד רגשי כאן חייב לעבור קודם דרך קשר מתקן,
ולא דרך חשיפה מהירה לרגשות פגועים.
תרשים על טראומת התקשרות (Attachment Trauma) התפתחות של הפגיעה בקשר הראשוני ועד לדפוסים הרגשיים הבוגרים שהיא מייצרת.
דוגמה קלינית : "הכל טוב, עד שמישהו באמת אוהב אותי"
הילה, בת 34, (שם בדוי) מצליחה מאוד, עצמאית, חכמה, אהובה חברתית.ביחסים רומנטיים , תמיד נמשכת לגברים עסוקים, מבולבלים, לא זמינים.כשהיא פוגשת גבר יציב, קשוב, שאוהב אותה באמת,היא מתחילה להתרחק.
בטיפול עולה זיכרון מעומעם:היא עומדת ליד הדלת בגיל 5, מחכה לאמא שתחזור מהעבודה.כשאמא חוזרת, היא עייפה, מרוחקת.ההילה הקטנה אומרת לעצמה:"אני לא אציק. אני לא אזדקק. אני אסתדר לבד."
בטיפול, כשהיא מביאה רגע של כאב, ומקבלת תגובה רגועה, נוכחת, לא שופטת ,היא מתרגלת חוויה חדשה:להרגיש כאב בלי להינטש.להיות פגיעה ולא להתבייש.
כלי מנחה למטפל
שאלות טיפוליות מעוררות תנועה
מתי למדת שלבקש עזרה זה מסוכן?
מה הייתה הפעם הראשונה שבה הרגשת לבד , למרות שמישהו היה לידך?
מה אתה עושה כשמישהו מציע לך אהבה ללא תנאים?
איזה חלק בתוכך לא מאמין שיישארו כשאתה נשבר?
איזה קשר מוקדם משתקף ביחסים איתי כמטפל?
טראומת התקשרות לא נובעת מהיעדר אהבה, אלא מהיעדר ביטחון שיישארו כשאתה צריך אותה באמת. הריפוי מתחיל ברגע שמישהו נשאר, גם כשאתה לא "טוב", לא "מצחיק", לא "חזק". רק אתה.
התעללות בילדות : פיזית, מינית, רגשית או הזנחה קשה , היא צורת טראומת התקשרות קיצונית וכואבת במיוחד, שיש לה השפעות עמוקות על הזהות, התודעה והגוף.
כשהאהבה הייתה סכנה: טראומת התקשרות שמתחילה בהתעללות
לא כל טראומת התקשרות נולדת מהיעדר.יש פצעים שלא נולדו מחוסר אהבה , אלא מעיוות שלה.כשאהבה באה עם כאב, השפלה, פחד, הילד לומד שאהבה עצמה מסוכנת.וזהו עיוות עמוק בבסיס ההתקשרות.
בנקודה זו, חשוב להדגיש כי טראומת התקשרות אינה מתקיימת בחלל ריק. במקרים של הזנחה או התעללות כרונית, היא שזורה באופן בלתי נפרד בטראומה אישית מתמשכת, כאשר הגוף והנפש חווים הלם ושבר בו-זמנית. ההבחנה ביניהן במאמר זה היא לצורך הבהירות הטיפולית, אך החוויה הפנימית היא של כאב רב-שכבתי ושלוב.
סוגי התעללות שיוצרים טראומת התקשרות:
התעללות פיזית: מכות, ענישה קשה, הפחדה
התעללות מינית: גילום של אינטימיות הרסנית, ערבוב בין קרבה לפגיעה
התעללות רגשית: השפלה, עלבונות, התעלמות, ביזוי של רגשות
הזנחה רגשית כרונית: ניכור מתמשך, חוסר תגובה, היעדר תיקוף
במצבים אלו, הילד אינו רק פגיע ,הוא מבולבל:ההורה שאמור להגן ,פוגע.הבית שאמור להחזיק , מאיים.האהבה = מסוכנות.
אינדיקציות קליניות להתעללות בילדות: פיזית, רגשית, מינית או הזנחה כרונית
סימן בגיל הבגרות | שאלה אבחנתית | אינדיקציה אפשרית |
תחושת ניתוק מהגוף | "האם לפעמים אין תחושה של חיבור לגוף?" | דיסוציאציה כהגנה מפני חוויות קשות בילדות |
צורך תמידי בשליטה | "מה קורה כשאין שליטה על המצב?" | ניסיון לפצות על חוסר אונים בילדות |
פוביות או התקפי חרדה לא מוסברים | "האם יש פחדים חזקים , גם בלי סיבה ברורה?" | זיכרון רגשי או גופני לא מעובד מהעבר |
בושה עמוקה כלפי העצמי | "איך מרגישים כלפי עצמכם כשנמצאים לבד?" | הפנמת אשמה או פגם עצמי בעקבות פגיעה מתמשכת |
קושי להרגיש שמחה או סיפוק | "האם מרשים לעצמכם להרגיש שמחה מלאה?" | ניתוק רגשי כתוצאה מהתעללות כרונית |
צורך קבוע לרצות אחרים | "איך זה מרגיש להגיד 'לא'?" | דפוס הישרדות של ריצוי מול דמות פוגעת |
זיכרונות מקוטעים או חלומות חוזרים | "האם זוכרים את הילדות באופן ברור או שיש 'חורים'?" | רמזים לדיסוציאציה ולהדחקה טראומטית |
תחושת פגם בסיסי בזהות | "מה יקרה אם יכירו אתכם באמת, עד הסוף?" | שארית של דחייה או בושה מוקדמת |
קושי לשאת קרבה רגשית | "מה קורה כשמישהו מתקרב באמת?" | מנגנון הימנעות שנוצר כהגנה מפני פגיעה |
צורך לא מודע בעונש עצמי | "האם יש נטייה לפגוע בעצמכם , גם באופן עקיף?" | הפנמה של דינמיקה פוגענית בילדות |
בבגרות:
קשר רומנטי נחווה כשטח קרב
אינטימיות מייצרת דיסוציאציה
הגוף מגיב כאילו משהו רע עומד לקרות, גם כשיש קרבה מיטיבה
מה קורה בפנים : מבט תיאורטי
מוד הילד הפגיע נושא את הפחד והכאב.
מוד הילד הזועם מגיח כשהכאב בלתי נסבל ,דרך התקפות, מניפולציות, זעם.
מוד המנותק בורח לקרירות, שליטה, או מיזנתרופיה רגשית.
הסכמה המרכזית: "העולם לא בטוח. גם מי שאוהב ,יכאיב."
ולעיתים נוספת הזדהות עם התוקפן , קול פנימי שמבקר, מכאיב, מדכא בשם ההישרדות.
מה נדרש בטיפול מעבר למילים
חיבור ראשוני לגוף: נשימה, תנועה עדינה, יצירת תחושת שליטה מחודשת
עיבוד איטי וזהיר: רק כאשר יש בסיס של ויסות, יציבות, וברית טיפולית עמוקה
הפרדת קולות: לזהות את התוקפן הפנימי וליצור מרחק ממנו
חיזוק המטפל הפנימי / המוד הבריא: דרך עבודה חווייתית, כתיבה, עבודה בדמיון, תרגול בדיאלוגים
דוגמה קלינית :"הייתי הילדה הטובה כדי לשרוד"
מורן, (שם בדוי) בת 42, חיה שנים עם קול פנימי נוקשה:
"אם אני לא בשליטה, אני מתפרקת.""אם אני לא מושלמת, יעזבו אותי."
בטיפול מתברר כי בילדותה עברה השפלות חוזרות מצד אביה.היא מעולם לא הרשתה לעצמה לכעוס.היא הפנימה את קולו כביקורת עצמית, ואת אלימותו כ"סטנדרט פנימי".
רק לאחר חודשים של בניית קשר, מצליחה להביא רגע של בכי ולהישאר.התגובה הרכה בלי ניתוח, בלי שיפוט , מאפשרת לראשונה חוויה של ריפוי דרך קשר.לא דיבור על הטראומה, אלא תיקון רגשי חי.
כלי מנחה למטפל
שאלות טיפוליות עדינות שיכולות להיפתח בהמשך:
מתי התחלת להרגיש את הקושי?
האם אהבה הרגישה פעם כמו משהו מפחיד?
איזה קול מבפנים מכאיב לך , ומתי שמעת אותו לראשונה מבחוץ?
כשההורה הפוגע אמור להיות הדמות האהובה, הילד מוצא את עצמו בתוך פרדוקס בלתי נסבל: מי שאמור להיות המקום הבטוח, הוא גם מקור הפחד. כך הילד נותר בלי פינה אחת בטוחה בנפשו לנוח בה. הטיפול מחזיר לו בהדרגה מקום כזה ,מקום שבו אפשר להרגיש, לפחד, להתפרק ולא להיות לבד.
פרק 3:
טראומה בין-דורית , כאב שעובר דרך הדם
ישנם כאבים שלא נולדו בתוכנו, אך אנו נושאים אותם כאילו היו שלנו מרגע הלידה. כאבים בין-דוריים יכולים להתקבע בזהות של אדם, עד שקשה להבחין שהם אינם שלו, מתוך נאמנות שקטה למה שמעולם לא נאמר.לפעמים אנחנו בוכים את הדמעות של סבתא שלנו, ולא מבינים למה, תובנה נפשית שצפה בעבודת שדה עם דורות.
הגדרה תיאורטית:
טראומה בין-דורית היא העברה לא מודעת של כאב, פחד, חרדה או דפוסים דיספונקציונליים מדור קודם לדור הנוכחי, בלי שהאירוע הטראומטי התרחש אצל הנושא הנוכחי.טיפול אינטגרטיבי בטראומה בין־דורית מאפשר לזהות דפוסים שעוברים מדור לדור ולשחרר אותם דרך מודעות, גוף וטקס.
ברט הלינגר והתפיסה המערכתית של טראומה בין-דורית : ברט הלינגר, אבי שיטת הקונסטלציה המשפחתית, טען שכאב רגשי יכול לעבור מדור לדור מתוך נאמנות שקטה למערכת המשפחתית.לפי גישתו, ילד עלול "להיכנס לנעליים" של בן משפחה שנשכח, הושתק או נודע כ"מוקצה",מתוך צורך לא מודע להשיב איזון למערכת.
חשוב לציין כי בעוד לגישת הקונסטלציה המשפחתית השפעה קלינית עמוקה והיא מציעה שפה ייחודית לעבודה עם שושלות, היא נחשבת בקרב חוגים אקדמיים ומקצועיים מסוימים כגישה חווייתית שטרם בוססה מחקרית באופן נרחב. לכן, שילובה במרחב הטיפולי דורש רגישות, שיקול דעת והתאמה למסגרת הטיפולית הכוללת של המטפל והמטופל.
"מה שלא מקבל מקום, ידרוש ייצוג דרך הדור הבא"
הלינגר לא ראה את הילד כקורבן בלבד ,אלא כשליח של תיקון.העבודה הטיפולית לפי שיטתו כוללת ייצוגים חיים של בני משפחה, משפטי ריפוי, והכרה באלה שנשכחו כדי לשחרר את הדור הנוכחי מנשיאה מיותרת. היא נבדלת מטראומה אישית בכך שהיא אינה נובעת מניסיון חיים ישיר, אלא מהשתרשות בשדה רגשי משפחתי שלא עובד.
כלי מנחה למטפל
האם אני חש נוכחות של סיפור משפחתי לא מדובר?
תרשים גרפי שממחיש את הזרימה של טראומה בין-דורית: מהאירוע המקורי בדור הראשון, דרך ההדחקה בדור השני, ועד הסימפטומים הבלתי מוסברים בדור השלישי
נתיבי העברה:
רגשית : שתיקה, אשמה, ציפייה סמויה להקרבה
מבנית : תפקידים בלתי ניתנים לשינוי (הילד-המטפל, האישה-המרצה)
ביולוגית : סימנים פיזיולוגיים בעקבות שינוי אפיגנטיים במערכת הסטרס
(Yehuda et al. 2016)
תרשים ריפוי ייחודית לכל דור:דור ראשון: הכרה ועֵדוּת,
דור שני: ביטוי וטקסים,דור שלישי: עבודה פנימית ואינטגרציה.
יש זיכרונות שלא נכתבו במילים אלא בגוף.כאב שלא התחיל אצלנו, אך חי בתוכנו, מבקש סוף אחר.ריפוי בין־דורי הוא רגע שבו הילד שבתוכי והאב שמעליישומעים סוף־סוף את אותו שקט.
תיאוריה בהקשר קליני
השפעה אפיגנטית : הגוף כזיכרון בין-דורי
מחקרים עדכניים מצביעים על כך שטראומה חמורה , גם אם לא נחוותה ישירות , יכולה להשפיע על הדור הבא דרך שינויים אפיגנטיים, כלומר: שינויים בביטוי של גנים, ולא בגנים עצמם. באופן ספציפי, נמצא כי טראומה יכולה להשפיע על ביטוי גנים במערכת התגובה לסטרס, בעיקר בציר ההיפותלמי-יותרת המוח-יותרת הכליה .כך למשל, Yehuda et al. (2016) גילו כי לצאצאי ניצולי שואה יש רמות שונות של קורטיזול והשפעה שונה על גן הקשור לרגולציה של סטרס, בהשוואה לאוכלוסייה הכללית, כאילו הגוף "נושא" זיכרון ביולוגי של סכנה.
המשמעות: גם אם האדם לא חווה טראומה ישירה , גופו עשוי להגיב כאילו כן.
דוגמה קלינית: "תסמונת הבן הנעלם"
נועם, (שם בדוי) גבר בן 43, מצליח מאוד , אך נושא תחושת כישלון מתמדת.בחדר הטיפול, חוזרת תחושת נידוי.
ייצוג קונסטלטיבי העלה שהסב שלו נפל במלחמה, והמשפחה מעולם לא דיברה עליו.נועם "לקח את מקומו" של הסב כדי להשלים שדה חסר.
משפטי ריפוי:
"אני הנכד שלך, מכבד את מקומך, אינני אתה.""אני בוחר להיות בן הדור שלי, ולא צל של העבר."
חנה (שם בדוי) 25 ,חוותה בילדות התעללות רגשית קשה מצד האם: השפלות, שתיקות ממושכות, דחייה. בקונסטלציה, האם מיוצגת ,ונראה בבירור ש"לא באמת הייתה נוכחת".מאחורי הדמות שלה עולה סבתא, שעזבה את הילדים בגיל צעיר לאחר משבר אישי.האם (שכילדה ננטשה) בנתה מנגנון קפיאה רגשי ,והעבירה אותו הלאה.
במשפט ריפוי, המטופלת לוחשת:"אמא, הכאב שלך גדול משלי. אני נותנת לך להחזיק אותו. אני בוחרת בקשר אחר."הדמעות שעולות הפעם הן של חיבור, לא של נתק.
כלים טיפוליים לעבודה בין-דורית
1.סימון רגשי בגוף (Embodied Lineage Work)
במהלך התהליך, ניתן להזמין את המטופל.ת להפנות תשומת לב עדינה לתחושות הגוף ולמה שמורגש ברגע זה.אפשר לשאול בעדינות:
"אם לתחושה הזו היה גיל, שם או שייכות, למי היא הייתה שייכת?"
בשלב זה, ניתן לאפשר שימוש בייצוגים , בחפץ סמלי ,כמו כרית, בד, או אבן, שיכול לייצג את הדמות או הדור שממנו נובעת התחושה.החפץ עשוי לשמש עוגן פיזי לשדה רגשי סמוי, ולעזור למטופל.ת להפריד בין מה ששייך להם לבין מה שנישא עבור אחרים.
זוהי עבודה עדינה מאוד, אך לעיתים היא מביאה תנועה מרפאה עמוקה, גם ללא צורך במילים.
לשים לב לתחושות גוף.
לשאול: "אם לתחושה הזו היה גיל / שם / שייכות / למי היא שייכת?"
אפשר לשלב מגע עדין עם כרית, בד, חפץ, ולתת לו לייצג את הדור הקודם.
2. כתיבה אינטואיטיבית בשני קולות
כתיבת מכתב "אני הילדה של..." ואז "אני האם/הסבתא של..."
העבודה משחררת קונפליקט לא דרך תובנה, אלא דרך חיבור רגשי חוויתי.
3.משפטי גישור שושלתיים (מושמעים בקול)
“אני רואה את הכאב שלך, ומניחה אותו איפה שהוא שייך”
“אני נותנת לך כבוד, עם זאת משחררת את המקום שלי”
4.שיקוף עץ טראומתי
לשרטט עץ משפחתי ,ולסמן אירועים טראומטיים ידועים או מוסתרים.
לשאול: מי הושתק? מי הודר? מי נשכח?
שרטוט מאפשר להבין מה "נשא הילד מבלי לדעת".
5.תרגול לזיהוי דפוסים שושלתיים סמויים:
לכתוב על לוח בולט:
“מה אסור היה לספר?”
“מי הקריב את עצמו בשביל המשפחה?”
“על מה לא סלחו?”
ולאחר מכן ,אפשר לעבור לעבודה קבוצתית או ייצוגית.
כשכאב בין-דורי לא מקבל מקום , הוא מתגלגל אל הקשר עם הילד.הילד לא מבין שהעומס לא שייך לו ,ומפתח זהות דרוכה, חרדתית, מתרפסת או מרצה.
התיקון הטיפולי לא קורה רק דרך עיבוד אישי ,אלא דרך שחרור דור שלם מהשתקה
פרק 4:
מעבר בין הרמות, שילוב בין שפות ריפוי, אינטגרציה של גוף, קשר, שושלת
כשהנפש מבקשת לדבר, היא לא תמיד בוחרת שפה אחת.לפעמים היא מדברת בגוף: דופק מואץ, נשימה שנעצרת.לפעמים, היא מבקשת קשר: מבט, עדות, נוכחות.ולפעמים, היא מהדהדת כאב שלא התחיל כאן, ולא היום.
טיפול רגשי אינטגרטיבי מבקש לנוע בגמישות בין גוף, קשר ושושלת, בהתאם לרובד שמבקש ריפוי.טיפול בטראומה דורש מאיתנו יותר מיישום שיטה אחת.הוא דורש הבחנה בין שכבות, תנועה חכמה בין שפות,ונכונות להתמסר למקום שמבקש להירפא עכשיו.
פרק זה הוא שער למעבר טיפולי בין שלוש הרמות : האישי, ההתקשרותי והבין-דורי.הוא בנוי באופן שמציע:מבנה של שלבי עבודהעומק תיאורטי מגובה במודלים דוגמאות קליניות שממחישות את התנועהתרגולים חווייתיים שניתן ליישם בקליניקה מסר מסכם שמחזיק את הריפוי כשלם, גוף, קשר, שושלת
זהו פרק מעבר. לא רק בין חלקי המאמר, אלא בין צורת הסתכלות אחת לשנייה.הוא מזמין אותנו להפסיק "לטפל בסימפטום", ולהתחיל לנוע עם הנפש במרחב כולו.
הנפש לא מדברת שפה אחת, לעיתים קרובות הנפש נעה בין כמה שפות בעת ובעונה אחת.
היא נעה בין גוף, רגש, קשר, שושלת , לפעמים בתוך רגע אחד של שתיקה טיפולית.טראומה אישית עשויה להציף פצע התקשרות ישן, שמפנה מקום לשדה בין-דורי רחב יותר.
כדי לרפא באמת, עלינו לעבוד עם מפה דינמית, רבת-שכבות, שמגיבה לתנועות העדינות של הנפש.
עיקרון: לתפיסתי, העיקרון המנחה אינו 'לטפל בטראומה', אלא להקשיב לאיזה שער מבקש להיפתח עכשיו.
פרק 5:
מפת דרכים, זיהוי, התערבות והתמרה עומק תיאורטי,
ואינטגרציה בין מודלים
מפת הדרכים מציגה את הליבה של טיפול רגשי חווייתי ואינטגרטיבי בטראומה , שילוב חי בין גישות סומטיות, התקשרותיות ושושלתיות. ריפוי טראומה אינו מתרחש דרך שיטה אחת, אלא מתוך שילוב חי ומדויק של שפות טיפוליות.מטפלים נדרשים להחזיק ביכולת תנועתית בין תיאוריה לפרקטיקה, בין הקשבה לגוף, לנפש ולשדה המשפחתי. תרשים גרפי שמציג את הדרכים המרכזיות לריפוי עבור כל אחד משלושת סוגי הטראומה:
טראומה אישית: עבודה סומטית, EMDR, טיפול קוגניטיבי מותאם לטראומה, סכמה תרפיה
טראומת התקשרות: עבודה עם הילד הפנימי, גישות כמו AEDP ו־IFS, תיקון חווייתי של קשר
טראומה בין-דורית: קונסטלציה משפחתית, תיקון נרטיבי, טקסים לשחרור והחזרת משאות
דוגמה פרקטית
להלן מפת האינטגרציה:
SE , Somatic Experiencing (Peter Levine)
עקרון מרכזי: הגוף לא שוכח, הוא משחזר כדי לשחרר.גישה סומטית שמתמקדת בשחרור תגובות קפואות של מערכת העצבים. העבודה איטית, מבוססת תחושה (sensation-based), ומתחילה בהבנה עדינה של גבולות גופניים, חוויות מיקרו (micro-tracking) ויצירת מרחב לוויסות לפני עיבוד. מתאים במיוחד לעבודה עם טראומה "שקטה", כמו תאונות, ניתוחים, טראומה התפתחותית.
Attachment Theory (John Bowlby, Mary Ainsworth)
עקרון מרכזי: קשר בטוח הוא הבסיס לכל ריפוי.תיאוריה זו מדגישה את חשיבותה של דמות התקשרות בטוחה בהתפתחות הרגשית והנפשית. במסגרת טיפולית, המטפל.ת הופך.ת לדמות "התקשרות מתווכת", שדרכה ניתן לתקן דפוסים מוקדמים של נטישה, הימנעות או חרדה. הברית הטיפולית עצמה היא לעיתים הכלי המרפא העמוק ביותר.
Schema Therapy (Jeffrey Young)
עקרון מרכזי: מודים, מצבי עצמי שמבקשים מענה מדויק.שיטה שמאחדת גישות קוגניטיביות, חווייתיות והתקשרותיות.מאפשרת לזהות את "הילד הפגיע", "המבקר הפנימי", "המבוגר הבריא" ולבנות תנועה פנימית של תיקון.העבודה עם Limited Reparenting (הורות מתקנת חלקית) יוצרת בסיס מחודש של אמון וערך.
AEDP , Accelerated Experiential Dynamic Psychotherapy (Diana Fosha)
עקרון מרכזי: החוויה המתוקנת בזמן אמת יוצרת ריפוי מואץ. גישה עדינה אך עוצמתית, שמתמקדת בהשהיית הרגע הרגשי, בנוכחות אמיצה של המטפל/ת, ובחיזוק כוחות פנימיים. מבוססת על העיקרון: מה שמורגש במלואו, יכול להשתנות. מעודדת קשר עמוק, חקירה משותפת של חוויה, ושיקוף נרגש של תנועה רגשית.
IFS , Internal Family Systems (Richard Schwartz)
עקרון מרכזי: כולנו מערכת של חלקים , וכל חלק ראוי להקשבה.שיטה לא פתולוגית שמבוססת על דיאלוג עם חלקים פנימיים, חלקים פגועים, מגנים, חלקים מתנתקים. המטופל.ת לומד.ת לזהות את ה־Self המרכזי שבתוכו, נוכחות חומלת, סקרנית ואמיצה,שמובילה את תהליך הריפוי מתוך מקום פנימי ולא תלות חיצונית.
Family Constellation (Bert Hellinger, Mark Wolynn)
עקרון מרכזי: העבר המשפחתי נוכח בהווה,גם אם לא דובר. גישה חווייתית-שדהיית לזיהוי דפוסים בין-דוריים, רגשות שהודרו, קשרים שנקטעו. העבודה כוללת ייצוגים, תנועות רגשיות, משפטי ריפוי, והחזרת אחריות למקור, לא ממקום של האשמה, אלא של סדר פנימי. גישה זו מביאה אל המפגש את הקולות שלא סופרו , ומחזירה את הנפש למקום שלה.
אינטגרציה חיה: לא להילכד בגישה, אלא בתנועה ובנוכחות מדויקת
לפי הבנתי המטפל/ת המשולב/ת אינו נציג של שיטה, אלא רוקח/ת של הוויה. כזה שמקשיב לאדם שמולו, לא לתיאוריה שמאחוריו. שלא שואל: "מה הטכניקה?", אלא: "מה מתבקש עכשיו?"
לפעמים זו יכולה להיות:
• מגע עדין ומנחם, SE בהסכמה מלאה, בגבולות ברורים, דרך הגוף המבקש ביטחון• מבט יציב, שקט, התקשרותית , שמעביר מסר: "אני איתך, גם בזה"• קריאה בשם החלק הפנימי, IFS כדי לאפשר דיאלוג אמיתי, לא פרשנות• שדה ייצוגי, קונסטלציה משפחתית , כשהכאב איננו "שלי", אלא מישהו מדבר דרכי• שהייה עם הדמעה שלא קיבלה עדות, AEDP בלי למהר, בלי לפרק, רק להיות• מיפוי המוד שמופעל כעת, סכמה תרפיה , כדי לזהות, לא כדי לאבחן, אלא להחזיר שליטה
המפתח:
לא סינתזה תיאורטית ,אלא גמישות חיה, רדיקלית, משתנה. מטפל/ת אינטגרטיבי/ת לא מתהדר/ת בגישות, אלא מניח/ה אותן על המדף, ומבשל/ת את המרק שהמטופל זקוק לו עכשיו. במרחב הטיפולי, קל ליפול לאשליה:שאם נאסוף כלים, נלמד גישות, ונבנה מודל מסודר, נוכל "לתפור" טיפול מדויק. החיים הפנימיים לא תמיד מסתדרים בטבלאות. הסכנה בסינתזה תיאורטית היא שהיא מחפשת אחידות, הרמוניה אקדמית, "תיאום" בין שיטות. בפועל, במפגש האמיתי, המטופל לפניך לא מבקש תיאוריה. הוא מבקש נוכחות. תנועה. חישה.
אינטגרציה חיה היא נוכחות שמגיבה , לא רק שיטה שמופעלת.
לא לשלב בין SE ל-IFS מתוך תכנית, אלא להרגיש שבדיוק ברגע הזה , הגוף מבקש מגע, והחלק הקטן רוצה שיקראו לו בשמו.
לא לקפוץ בין שלבים בסכמה תרפיה כי זה ה"פרוטוקול", אלא לעצור, כשיש מבט שדורש עֵדות שקטה.
הגמישות הזו, היא לא חוסר סדר. היא דיוק עמוק. כמו מוזיקאי ג'אז, שלא מנגן לפי תווים, אלא לפי נשימה. המסע להפוך למטפל אינטגרטיבי חי דורש בסיס איתן. מומלץ להתחיל בהתמחות מעמיקה בגישה אחת המדברת את 'שפת הקשר' כמו AEDP או סכמה תרפיה), ובמקביל לפתח רגישות ל'שפת הגוף' (דרך הכשרות בסיסיות ב-SE או האקומי). רק לאחר ביסוס שתי השפות הללו, ניתן להתרחב בבטחה לחקירת 'שפת השושלת', ובכך לאפשר לאינטגרציה לצמוח מתוך ניסיון מעמיק ולא רק מידע רחב. הגמישות נולדת מתוך שליטה ביסודות, ולא מתוך דילוג ביניהם.המטפל האינטגרטיבי החי לא פועל מתוך סיכום של ידע, אלא מתוך הקשבה מתמדת לפעימה שמתחוללת כאן. הגישה לא נבחרת לפי השיטה , אלא לפי מה שמבקש חיים.
פרק 6: סיכום עקרונות טיפול מותאמים לשלושה סוגי טראומה
1.טראומה אישית, עיבוד שמכבד את הגוף
מאפיינים עיקריים:
אירועים חודרניים כמו תאונה, תקיפה, פגיעה מינית, או אלימות
תגובות גופניות עזות (פלאשבקים, קפיאה, הימנעות)
עיקרון ריפוי:
שיקום ביטחון גופני, ויסות מערכת העצבים, עיבוד זיכרון באופן בטוח
התערבויות טיפוליות:
נשימה מווסתת וקרקוע
גירוי דו-צדדי (EMDR או SE)
כתיבה מווסתת של זיכרונות
שכתוב מחשבות טראומטיות
יש להימנע מ:
חשיפה רגשית מוקדמת מדי
פירוש קוגניטיבי לפני בניית קרקוע
שפה טיפולית:
שפת הגוף
2. טראומת התקשרות , ריפוי דרך קשר
מאפיינים עיקריים:
הורה/דמות התקשרות שלא הייתה זמינה, עקבית או בטוחה
תחושת ערך עצמי נמוך, קושי לסמוך, בושה עמוקה
עיקרון ריפוי:
חוויית קשר בטוח, אמפתי ולא שיפוטי
התערבויות טיפוליות:
ברית טיפולית חזקה ומכילה
Limited Reparenting
הורות מתקנת חלקית
עבודה עם מודים (ילד פגיע, מבקר, מבוגר בריא)
דיאלוגים עם חלקים פגועים
יש להימנע מ:
קרירות רגשית
פרשנות מוקדמת
חוסר עקביות בקשר
שפה טיפולית:
שפת הקשר
3. טראומה בין-דורית, ריפוי מערכתי שושלתי
מאפיינים עיקריים:
כאב רגשי שלא התחיל באדם עצמו
דפוסים שחוזרים בין דורות
הזדהות עם רגשות או דמויות מהשושלת
עיקרון ריפוי:
הכרה במקור השושלתי והחזרת כאב לדור שבו נוצר
התערבויות טיפוליות:
קונסטלציה משפחתית
משפטי ריפוי
זיהוי שפת הליבה (core language) ,משפטים תורשתיים
עבודה סימבולית: ייצוגים, דימויים, חפצים, קול
יש להימנע מ:
פתרון שכלי או פרשנות יתר
האצה לפני יצירת יציבות גופנית-רגשית
שפה טיפולית:
שפת השושלת
עיקרון כולל: בדרך כלל אין "טראומה אחת", יש תנועה בין רמות.התהליך נדרש להיות רב-שפתי, להרגיש מתי הגוף מדבר, מתי הילד שבפנים מבקש קשר, ומתי השושלת זועקת דרך הסימפטומים.
תרשים "גלגל הריפוי הטראומטי " (The Trauma Healing Wheel)
מבנה: תרשים עגול, מחולק ל־4 רבעים, כל רבע מייצג שלב קריטי בתהליך הריפוי. כל שלב משלב גוף-נפש-מערכת ומציג גם את הסכנה שבו, וגם את הפוטנציאל לריפוי. במרכז הגלגל: Self-Compassion & Integration , המרכז הוא הלב , כי שם מתאפשר החיבור בין כל החלקים.
1. מפגש עם הפצע (Contact with the Wound)
ביטויים: הצפה רגשית, סימפטומים גופניים, דחף להימנע
ריפוי: הכרה, החזקה, נוכחות עם הכאב
כלים: עבודת גוף, נשימה, וויסות
2. פענוח והמשגה (Meaning-Making)
ביטויים: שאלות זהות, בלבול, צורך בסיפור
ריפוי: יצירת נרטיב אישי מחזק
כלים: כתיבה אינטואיטיבית, CBT, Schema Therapy
3. פרידה מהעבר (Release & Separation)
ביטויים: כעס, צער, קונפליקט פנימי
ריפוי: שחרור רגשי, החזרת משאות
כלים: קונסטלציה, משפטי ריפוי, טקס
4. בחירה בחיים (Reclaiming Life)
ביטויים: גישוש זהיר, תקווה, רצון חדש
ריפוי: חיבור למשמעות, קשרים חדשים
כלים: דמיון מודרך, עבודה עם חלקים, ייצוג עצמי עתידי
התהליך:
הוא מחזורי ולא ליניארי , מאפשר הבנה שתהליך הריפוי חוזר, מעמיק ומסתחרר.
הוא משלב רגשי, גופני ושושלתי יחד ,לא עוד קוביות קשיחות אלא תנועה.
פרק 7:
תרגולים, דוגמאות מהקליניקה, משפטי ריפוי
מקרה 1: פוביה ממים
מטרה: לאפשר ויסות גופני ולשחרר פחד קפוא סביב מגע עם מים.
מהלך: עבודה עם קרקוע במקלחת, הקשבה לתחושות קפיאה; חיבור לרגע זיכרון של חנק בגיל 5; פתיחת מרחב לשדה המשפחתי סביב דוד שטבע.
משפט ריפוי: "אני נושמת כאן ובוחרת לחיות, זה לא הסיפור שלי להחזיק."
סימפטום: קפיאה במקלחת
רמה אישית: עבודת גוף וקרקוע
רמה התקשרותית: זיכרון של חנק בגיל 5, בזמן ריב בין ההורים
רמה בין-דורית: דוד שטבע בילדות, נוכחות של "שליחות זיכרון"
מקרה 2: התקפי חרדה לא מוסברים
מטרה: לזהות את שורש החרדה ולהשיב תחושת ביטחון.
מהלך: תשומת לב לדופק וידיים מזיעות; זיהוי פחד להיתמך ("לא בטוחה שמותר לי להיתמך"); חיבור לטראומת פליטות של הסבתא.
משפט ריפוי: "מה שלא התחיל בי, יכול להסתיים דרכי."
רמה סומטית: דופק גבוה, ידיים מזיעות
רמה התקשרותית: "אני לא בטוחה שמותר לי להיתמך"
רמה בין-דורית: סבתא שברחה מאירופה, טראומת פליטות לא מדוברת
המעבר בין הרמות הוא לא מעבר בין שיטות, אלא בין שערים של הקשבה.המטפל נדרש לנוכחות דינמית: לדעת מתי להחזיק בגוף, מתי להחזיר עיניים למטופל, ומתי להביא ייצוג של סבתא שלא הוזכרה מעולם. ככל שאנחנו מדייקים את שפת המפגש, אנחנו מאפשרים לרובד העמוק ביותר לדבר.
כי לפעמים, הריפוי קורה דווקא ברגע שבו עבר, הווה ודור שלם נפגשים.
עקרונות לניווט טיפולי בין גוף, קשר ושושלת
1. הסימפטום הוא שער, לא האויב
אל תמהרו "לטפל" בתגובה. תקשיבו למה שהמטופל.ת מנסה להגן עליו. כל תסמין, גופני, רגשי או בין-דורי, הוא ניסיון הישרדותי חכם של המערכת.
· מטרה: להפוך את הסימפטום לגשר להבנת הצורך.
· מהלך: להקשיב לתגובה בלי למהר "לפתור" אותה, לזהות מה היא מנסה להגן עליו.
· משפט ריפוי : "הגוף שלי מגן עליי בדרך החכמה ביותר שהוא מכיר."
2. מה שמבקש ריפוי, מדבר ראשון
לפעמים הגוף מדבר, לפעמים חלק פנימי בוכה, לפעמים סבתא שלא הוזכרה עולה בייצוג.
היו קשובים לרובד שפותח את הדלת, והמשיכו אתו.
מטרה: לזהות את השער שדרכו הנפש רוצה להתחיל.
מהלך: לשים לב אם זה הגוף, חלק פנימי או דמות משפחתית שעולה, וללכת בעקבותיה.
משפט ריפוי: "אני מקשיב למה שנפתח קודם, שם הדרך שלי להתחיל."
3 . לא מרפאים טראומה דרך שכל בלבד
הריפוי מתרחש דרך נוכחות עמוקה, בטוחה, יציבה.
גישה היא כלי, הקשר הוא התערבות, האמון הוא התרופה
מטרה: להעביר את מוקד העבודה מחשיבה לעבודה חווייתית.
מהלך: ליצור נוכחות עמוקה, קשר בטוח ואמון, במקום רק פרשנות שכלית.
משפט ריפוי: "הנוכחות היא התרופה."
1. כל טראומה צריכה קרקע
לא נוגעים בכאב בלי שיש ויסות, לא פוגשים זיכרון בלי עוגן בהווה.
הגוף חייב להרגיש בטוח לפני שהנפש תסכים להיפתח.
מטרה: לייצר ויסות וביטחון לפני כניסה לכאב.
מהלך: עבודה עם נשימה, עוגנים גופניים, יצירת תחושת גבולות.
משפט ריפוי: "אני בטוח כאן ועכשיו, מוכן לפגוש את מה שעולה."
5. התנועה היא ספירלית, לא ליניארית
חזרתיות היא חלק מההחלמה.המטופל יחזור למקומות "שכבר עברנו", מזווית אחרת.
זה לא רגרסיה, זה העמקה.
מטרה: לנרמל חזרתיות ולהראות שהיא חלק מההעמקה.
מהלך: להכיר בכך שהמטופל יחזור לנקודות ישנות מזווית חדשה.
משפט ריפוי: "זה לא חזרה אחורה ,זו העמקה קדימה."
6. מה שלא התחיל בי, עדיין יכול להיגמר דרכי
כאב בין-דורי לא נועד להיתקע אצלנו.כשאנחנו מתבוננים בו באהבה, הוא מוצא מקום. אנחנו לא לוקחים אותו, אנחנו מחזירים אותו.
מטרה: לשחרר עומסים בין-דוריים.
מהלך: לזהות דפוסים משפחתיים, להכיר בהם ולהחזיר אותם למקום המקורי באהבה.
משפט ריפוי: "אני מכבד את מה שעבר, ובוחר לא לשאת אותו עוד."
7. המטפל/ת מחזיק/ה את המרחב, לא את הפתרון
אין צורך לדעת הכול, לפענח, או לתקן. חשוב להישאר, לנשום, ולהחזיק את הרגע.
· המטרה: להקל על המטפל מהצורך "לתקן".
מהלך: להישאר נוכח, קשוב ונושם גם כשאין תשובה.
משפט ריפוי: "אני לא חייב לדעת הכול, אני פשוט נשאר איתך."
8.מהגוף החוצה: סומטיזציה כפתח לא-מודע
כל טראומה מתיישבת בגוף. גם אם הסיפור לא ידוע, הגוף זוכר.התכווצות, קפיאה, דופק מואץ, בכי לא מוסבר ,הם לא "תסמינים", אלא שפה.
מטרה: לבסס ויסות עדין דרך הגוף.
מהלך: שימוש בנשימה, מגע עדין, גבולות, ומתן שם לתחושה.
משפט ריפוי : "התחושה הזו בגוף היא שפה, אני נותן לה מקום."
9.עקרונות עבודה סומטיים:
לא "לפתור את התגובה", אלא להקשיב לה
להתחיל מוויסות עדין: נשימה, מגע, תחושת גבולות
לתת תוקף גופני לחוויה רגשית: “זה כואב בגב התחתון, מה מתיישב שם?”
מטרה: לבסס ויסות עדין דרך הגוף.
מהלך: שימוש בנשימה, מגע עדין, גבולות, ומתן שם לתחושה.
משפט ריפוי: "התחושה הזו בגוף היא שפה, אני נותן לה מקום."
10.ברית טיפולית : ההתקשרות כתרופה הראשונה
לפני שנוגעים בכאב עתיק ,נדרשת קרקע בטוחה.הקשר עם המטפל.ת הוא התערבות בפני עצמה , מרחב שבו אפשר לראשונה להיות פגיע, נזקק, מתפרק ,ולא להינטש.
מטרה: לבסס קשר בטוח כהתערבות ראשונית.
מהלך: לאפשר פגיעות, צורך ותלות בתוך מרחב של אי נטישה.
משפט ריפוי: "בפעם הראשונה אני לא לבד בכאב שלי."
11. גישה כתרופה
הטיפול אינו רק “עיבוד” אלא חוויית קשר מתקנת, תנועה בין הילד הפנימי למטפל הפנימי , דרך חוויה של נוכחות, דיאלוגים, הדמיות, נוכחות לא שיפוטית, השינוי לא קורה כשמדברים על טראומה ,אלא כשמישהו נשאר כשכואב.
מטרה: להראות שהטיפול הוא חוויית קשר מתקנת.
מהלך: עבודה עם הילד הפנימי, דיאלוגים והדמיות בנוכחות לא שיפוטית.
משפט ריפוי: "השינוי קורה כשמישהו נשאר איתי כשכואב."
12.התרחבות השדה, עבודה שושלתית רגישה
כשיש ויסות וביטחון ,מתרחבת גם המודעות.תחושות “לא שלי”, חלומות חזרתים, תחושת שליחות עמומה , עשויות לסמן שהכאב אינו אישי אלא שושלתי.
מטרה: לזהות מתי הכאב הוא לא אישי אלא שושלתי.
מהלך: הקשבה לתחושות "לא שלי", חלומות חוזרים או דפוסים משפחתיים.
משפט ריפוי: "אני נושא משהו רחב ממני, ואני רואה אותו."
13.סימני שדה שושלתי:
רגשות עזים ללא סיבה נראית לעין
חזרתיות בדפוסים בין דורות
צורך עיקש “לתקן” משהו , בלי לדעת מה
כשהאהבה והפחד מעורבבים
רגשות הודרו
קשרים נקטעו בעקבות טראומות, הגירה, שכול, או בושה
מטרה: לעזור למטפל לזהות רמזים לעומס בין-דורי.
מהלך: תשומת לב לרגשות עזים ללא סיבה, חזרתיות בין דורות, צורך עיקש לתקן.
משפט ריפוי: "אני לא חייב לשחזר את הסיפור של המשפחה שלי."
פרק סיכום:
קריאה שקטה לקו סיום חדש
בגישת טיפול רגשי חווייתי ואינטגרטיבי בטראומה ההבחנה בין סוגי טראומה איננה תיוג,
אלא קריאה לחמלה ולדיוק טיפולי.
הבחנה מביאה חמלה
הטראומה אולי לא התחילה בנו, ולעיתים אפילו לא בדור שלנו. היא נושאת עימה קולות, פחדים ודפוסים שהועברו מאב לאם, מילד לנכד, ומחיים שלא נחיו. אבל הריפוי, תמיד מתחיל כאן, ברגע שבו מישהו מעז לעצור, להביט, ולהסכים להרגיש.
המפגש הטיפולי הוא המקום שבו אנחנו מאפשרים לעצמנו ולמטופלים שלנו להחזיק את הכאב בלי להיבהל ממנו, להקשיב לשפה שהגוף מדבר, לתת מילים לרגשות שלא קיבלו מילים, ולכבד את מה שעבר דרכנו גם כשהוא לא נולד אצלנו.
זהו מסע של אהבה, לא של תיקון. מסע של חיבור, לא של ניתוק. מסע שבו הבחנה , לראות את מה שיש, את מה שחי בתוכי ובתוך השדה שלי, היא זו שמביאה חמלה.
המסע שעברנו כאן הוא לא רק על טראומה.הוא על האפשרות לראות אחרת.לזהות את השורש מבלי לטבוע בו,לא להישאר לבד עם מה שלא שלך,לבחור להחזיק, את מה שכן, באהבה, לא בפחד.
אם יש תנועה אחת שחוזרת שוב ושוב בחדר הטיפולים, היא זו:מה שלא קיבל מילים, ימצא דרך אחרת לדבר.הגוף יביע. הקשרים ישחזרו. הדפוס יתעקש.עם זאת : המקום שרוצה לרפא, יפגוש אותך שוב ושוב,עד שיקבל מענה או קבלה.
לפעמים, כל הריפוי מתחיל ברגע אחד של בהירות:“של מי זה?”
אם זה הכאב של אמא, את לא צריכה להמשיך להחזיק אותו.אם זו הבושה של הסבתא, אתה לא צריך להעניש את עצמך בגללה.אם זו חרדת הנטישה של הדור שקדם, אולי הגיע הזמן לתת לה סוף.
הטראומה אולי לא התחילה בך.הריפוי כן!והוא מתחיל ממש כאן, בשקט שבו את בוחרת אחרת
הבחנה מביאה חמלה
הבחנה בין סוגי טראומה היא לא תיוג , היא מפת חמלה.כאשר אדם מבין שהכאב שלו לא התחיל בו, שהתגובות שלו היו דרכי הישרדות, ושהפחד אולי עבר אליו משהו בו משתחרר. והוא יכול לומר, לעבר ולכאב: כאן זה נעצר.
טראומה היא לא סוף ,היא שער. לזיכרון, לריפוי, להתפתחות.
כשאנחנו לומדים להבחין בין שלוש השפות , גוף, קשר, שושלת ,אנחנו לא מקטלגים את הכאב. אנחנו מעניקים לו הקשר.כשהכאב מקבל הקשר, הוא כבר לא צריך לצעוק.
טראומה אישית, שבלב הגוף.טראומת התקשרות , שנרשמה בתוך קשר.טראומה בין-דורית, שעוברת כמו צל, בשתיקה, מדור לדור.
וכשהכאב הכרה פונדמנטלית,הוא לא צריך להתפרץ דרך הגוף.לא להתנגן שוב ושוב באותם דפוסי קשר.ולא להמשיך לעבור בירושה רגשית אילמת.
אז, משהו חדש נולד:חמלה.
לא חמלה רכה וסנטימנטלית, אלא חמלה של בגרותשיודעת לעצור רגע ולומר לעצמה:
"אני לא אשא יותר את מה שלא שלי.""אני בוחרת להחזיק, רק את מה שדרכי יכול להירפא.""אני רואה את הכאב, בגוף שלי, בקשרים שלי, ובשושלת שלי, ואני בוחר.ת לרפא."
וכך, לאט לאט,היסטוריה רגשית, נעצרת.מעגלים, נסגרים.העתיד, נפתח.
לא מפני ששכחנו, אלא כי בחרנו לזכור אחרת.לא כצלקת שמכתיבה את הקיום,אלא כזיכרון שמבקש ריפוי, ומקבל מענה.
מה לקחת לדרך?
טראומה מופיעה בשלוש שפות , גוף, קשר ושושלת , וכל מפגש טיפולי יכול לנוע ביניהן.
הסימפטום הוא שער, לא אויב , הוא מנסה להגן, לא להרוס.
קרקע לפני כאב , בלי ויסות ועוגנים, אי אפשר לגעת בכאב בבטחה.
הקשר הוא תרופה , הברית הטיפולית היא ההתערבות הראשונה והעמוקה ביותר.
מה שלא התחיל בי , יכול להסתיים דרכי , הריפוי עובר דרכי, לא נעצר אצלי.
למטפלים:
היו רב-שפתיים.
אל תילחמו ברגש ,הקשיבו לו.
שלבו גוף, קשר, שושלת, בהתאם למה שמבקש לעלות.
למטופלים:
סמכו על הגוף.
כבדו את הרגש גם כשהוא חסר מילים.
גם אם זה לא התחיל בכם ,הבחירה לרפא, היא שלכם.
ולכולנו:
מה שעובר מדור לדור, לא חייב להימשך.אפשר לעצור. אפשר לרפא יחד
הטראומה אולי לא התחילה בך או בגללך.אבל הריפוי, כן. והוא מתחיל ממש כאן,בבחירה שלך, לראות, להבחין, ולהחזיק באהבה.
ביבליוגרפיה מומלצת לעבודה אינטגרטיבית עם טראומה
מקורות תיאורטיים וקליניים לעבודה רב-שכבתית עם טראומה, דרך גוף, רגש, קשר, שדה וזיכרון שושלתי.
גישות נוירופסיכולוגיות, גוף וזיכרון:
van der Kolk, B. (2014). The Body Keeps the Score: Brain, Mind, and Body in the Healing of Trauma. Penguin Books.
מפתח להבנת השפעת הטראומה על המוח, הגוף והנפש, מאת אחד מהמובילים בתחום.
Siegel, D. J. (2010). The Mindful Therapist: A Clinician's Guide to Mindsight and Neural Integration. W. W. Norton & Company.
ספר יסוד באינטגרציה מוחית-רגשית ובקשיבות כמקור לריפוי.
Phillips, M., & Frederick, C. (1995). Healing the Divided Self: Clinical and Ericksonian Hypnotherapy for Post-Traumatic and Dissociative Conditions. W. W. Norton & Company.
עבודה עם טראומה ודיסוציאציה באמצעות דמיון מודרך, מגע סומטי וכלים היפנוטיים.
טראומה בין-דורית, אפיגנטיקה:
Yehuda, R., Daskalakis, N. P., et al. (2016). Holocaust exposure induced intergenerational effects on FKBP5 methylation. Biological Psychiatry, 80(5), 372–380.Yehuda, R., et al. (2005–2014). Multiple studies on cortisol regulation and epigenetics.
מחקרי עומק של ד"ר רחל יהודה על השפעות ביולוגיות של טראומה בין-דורית , במיוחד בקרב צאצאי ניצולי שואה.
Wolynn, M. (2016). It Didn’t Start with You: How Inherited Family Trauma Shapes Who We Are and How to End the Cycle. Penguin Books.
ספר קליני אינטואיטיבי על טראומה בין-דורית, שחרור משאות משפחתיים ויצירת תיקון אישי.
קונסטלציה משפחתית, שדה וזיכרון שושלתי:
Hellinger, B. (2001). Love's Hidden Symmetry: What Makes Love Work in Relationships. Zeig, Tucker & Theisen.
הצגת גישת הקונסטלציה המשפחתית , והשפעת נאמנויות שקטות במערכת הבין-דורית.
טיפול רגשי מואץ וקשר מרפא:
Fosha, D. (2000). The Transforming Power of Affect: A Model for Accelerated Change. Basic Books.
מודל AEDP , גישה שמבוססת על עדות אמפתית ושהייה עם רגשות עמוקים לצמיחה מואצת.
עבודה עם חלקים פנימיים וזהות מרפאה:
Schwartz, R. C. (2001). Introduction to the Internal Family Systems Model. Trailheads Publications.
בסיס להבנת גישת IFS , מודל שיח פנימי עם חלקים ויצירת קשר עם ה-Self המרפא.
Schwartz, R. (2021). No Bad Parts: Healing Trauma and Restoring Wholeness with the Internal Family Systems Model. Sounds True.
הרחבה מודרנית ורוחנית של IFS , גישה פורצת דרך לריפוי רב-רובדי.
טיפול מבוסס סכמה תרפיה, דפוסים, מודים וילד פנימי:
Young, J. E., Klosko, J. S., & Weishaar, M. E. (2003). Schema Therapy: A Practitioner’s Guide. Guilford Press.
הצגת גישת הסכמה תרפיה, טיפול בשורשי הדפוסים הרגשיים והקוגניטיביים דרך עבודה עם מודים והילד הפנימי.
נפסחים:
נספח : תרגולים, דוגמאות, משפטי ריפוי
מה שמרפא הוא לא רק ההבנה, אלא החוויה.המעבר מתיאוריה למעשה מתרחש ברגע שבו הגוף מגיב, הלב נפתח, והכאב מקבל תוקף. בפרק הזה נאסוף תרגולים שמפעילים את שלוש הרמות, גוף, קשר, שושלת, ונציע דרכים ליצור מרחב שבו המטופל/ת לא רק מדבר על טראומה, אלא נע בתוכה אל עבר ריפוי.
1. תרגול סומטי: “הגוף זוכר, תן לו לדבר”
הנחיה למטפל.ת:בקש.י מהמטופל.ת לתאר תחושה גופנית שמופיעה בזמן טריגר או סערה.שאל.י:
“אם היית צריך רק להראות, בלי מילים, מה הגוף שלך היה עושה?”
“איפה בגוף זה הכי מורגש? מה הצורה, הצבע, התנועה?”
“אם לתחושה היה קול , מה היא הייתה אומרת?”
מטרת התרגיל:לכבד את הגוף כשער לכניסה בטוחה לרגש.
משפט ריפוי:"אני לא ממהר להבין. אני נשאר עם התחושה, כי היא נושאת אמת."
2. תרגול התקשרותי : “המקום הבטוח שלי”
תרגיל כתיבה או דמיון מודרך:
דמיין מקום שבו תמיד קיבלו אותך. אולי לא קיים במציאות , אתה בורא אותו.
מי נמצא שם? איך הוא. היא מביטים בך?
מה המשפט שהיית רוצה לשמוע, ולא שמעת?
משפטים לדוגמה:
“אני איתך גם כשאתה חלש”
“מותר לך לכעוס, אני לא הולך לשום מקום”
“אני רואה אותך, באמת רואה”
מטרת התרגיל:ליצור ייצוג פנימי של דמות מיטיבה, שמגיבה אחרת ממה שהמערכת רגילה.
3.תרגול בין-דורי : “של מי הכאב הזה?”
שלבים:
בקש.י מהמטופל.ת לנסח את המשפט שחוזר אצלו שוב ושוב ("אני לא שייכת", "אני צריכה להציל את כולם").
שאל.י:
“למי במשפחה זה מזכיר לך?”
“האם שמעת פעם את המשפט הזה בבית?”
“מה קורה בגוף כשאת חושבת על אותו אדם?”
משפט ריפוי:"אני מזהה שזו אינה ההיסטוריה שלי.אני רואה את הכאב שלך, ומחזירה אותו באהבה."
4. דוגמה קלינית: הילד שלבש את הפחד של סבתא
מטופל בשנות ה-30 לחייו, חווה פאניקות חוזרות בכל פעם שמתקרב לרעיון של הקמת משפחה.בתהליך קונסטלציה עולה סיפור חבוי: הסבתא ברחה מהנאצים בהיריון, איבדה את העובר.המטופל מייצג את אותו כאב מוכחש, ונושא פחד “מהשמדת העתיד”.
משפט ריפוי בטקס ייצוג:"סבתא, אני מבכה איתך את האובדן.אבל אני לא צריך להימנע מחיים כדי לכבד את המתים."
5. תרגול סגירה לפגישה טעונה : “המשפט שנשאר איתי”
שאלו את המטופל.ת בסיום:
“מהו המשפט שאת.ה יוצא.ת איתו היום?”
“היכן בגוף את.ה מרגיש.ה שהייתה תנועה?”
“מה תזכור אם תעלה שוב אותה תחושת כאב?”
המטרה:לעגן את התהליך במשפט, תחושה, או תובנה , שיהפכו לעוגן בין-פגישות.
6. יצירת משפטי ריפוי מותאמים
סוג טראומה | משפט ריפוי |
אישית | "זה קרה לי, אבל זה לא מגדיר אותי" |
התקשרותית | "אני לא צריכ.ה להרוויח אהבה" |
בין-דורית | "אני חלק, אבל אני לא צריך לשאת את הכל"
|
7. תרגול מסכם לקליניקה: שלושת המשפטים
שאלו את המטופל.ת :
מה המשפט שמייצג את הכאב?
מה המשפט שאת.ה רוצה להאמין בו?
מה המשפט שאת.ה מוכן.ה להתחיל לתרגל?
דוגמה:
"אני תמיד לבד"
"מגיע לי להיות בקשר"
"אני מוכן לפגוש מישהו כשאני פוחד"
במקום לנסות "לתקן" טראומה, נזמין לדבר.במקום לחפש פתרונות, נישאר עם התחושה.הריפוי לא מתחיל כשהכאב נעלם ,אלא כשמישהו נשאר לידו.
שלוש שכבות של כאב: תרגולים חווייתיים , דלתות לעבודה רב-שכבתית
תרגיל 1. שאלת הגוף:
עצמו עיניים.איפה בגוף יש תחושה לא נוחה עכשיו?אם היית נותן/ת לה קול , מה היא הייתה אומרת?
אם לא היית צריך להסביר, רק להראות, איך הגוף שלך היה מבטא את מה שאתה מרגיש?
תרגיל 2 . משפט הפחד:
"אם כל החיים שלי יתמוטטו, מה הפחד הכי עמוק שיתעורר?"
כתבו את המשפט.
שאלו: האם הוא שלי? של הילד שבי? של דור קודם?
תרגיל 3. עבודה עם מודים (Schema Therapy):
בחרו רגע שבו הרגשתם "לא ראויים".שאלו: איזה מצב עצמי הופעל?
דברו אתו, הקשיבו, וענו מתוך ה"Self" הבוגר.
דוגמא:
פוביה ממגע עם מים: תהליך בשלושה שלבים
סומטיקה: העבודה הראשונית דרך נשימה וקרקוע ,הגוף מגיב בחנק.
התקשרות: בהמשך עלתה חוויה נשכחת, ההורים רבו, היא נשארה לבד באמבטיה,
חוותה תחושת נטישה וחנק.
שושלת: בהעמקה, נחשף סיפור משפחתי: דוד שטבע בילדותו, סיפור שלא סופר, רק הורגש.
משפט ריפוי:
“דוד, אני לא צריכה למות כדי לזכור אותך. אני זוכרת ואני בוחרת לחיות.”
דוגמה קלינית : "סבתא עזבה, אמא קפאה, אני צורחת"
תרגיל מסכם :משפטי הפחד
עצמו עיניים. שאלו:
“אם כל החיים שלי יתפרקו: מה הפחד הכי עמוק שיעלה?”
כתבו אותו, בלי לצנזר:
"אני תמיד לבד"
"אני לא שייכת"
"אני אאכזב את כולם"
"אני לא שורדת בלי שליטה"
כל משפט כזה מצביע על רובד עמוק:
אישי → טראומה פרטית
התקשרותי → פגיעות רגשית מוקדמת
שושלתי → הזדהות עם כאב עתיק
חוברת תרגול:
נספח 1 : משפטי זיהוי וריפוי
הערה חשובה לקורא/ת: הכלים, השאלונים ומשפטי הריפוי המופיעים בנספחים הם כלים רבי עוצמה המיועדים לעבודה רגשית עמוקה. מומלץ בחום ליישמם במסגרת תהליך טיפולי ובליווי איש או אשת מקצוע, כדי להבטיח מרחב בטוח, מוחזק ומעבד עבור החוויות שעשויות לעלות.
החומרים המופיעים בדפים הבאים מבוססים על עבודתו של מרק וולין (Mark Wolynn), מחבר הספר החשוב "It Didn’t Start With You" , שתורגם לעברית בשם "זה לא התחיל בך".
וולין פיתח גישה רבת-עוצמה לעבודה עם טראומות בין-דוריות ועם דפוסים רגשיים-גופניים שהוטמעו במעמקי הנפש דרך חוויות לא פתורות של דורות קודמים. בתוך הגישה הזו, אחד הכלים המרכזיים הוא זיהוי "משפט הליבה", אותו משפט פנימי בלתי מדובר שמפעיל תגובות רגשיות קשות, תחושות ניתוק או כאב עמוק, לעיתים בלי לדעת מה מקורן.
מטרת הדפים:
1. משפטי ליבה של טראומת התקשרות (Attachment Trauma Core Sentences):
משקפים פחדים עמוקים הנוצרים בעקבות חוסר ביטחון רגשי מוקדם, כמו אובדן קשר, נטישה, השפלה או דחייה. נועדו למיפוי רגשי, זיהוי שורשי הכאב, והתחלה של פרידה מקולות שאינם שייכים ל"עצמי הבריא".
2. משפטי אם מרפאים (Healing Sentences a Mother Could Say):
נועדו לתמוך בעבודת ריפוי מול דמות האם, באמצעות משפטים שאפשר לומר בדמיון מונחה, עבודה ייצוגית או שיח טיפולי עם הדמות הפנימית של האם. אלו משפטים שנאמרים כאילו האם הפנימית מדברת אל הילד.ה , ומטרתם ליצור תיקון רגשי.
3. משפטי ליבה של טראומה בין-דורית (Generational Trauma Core Sentences):
משפטים שמבטאים טראומות לא מעובדות מהשושלת המשפחתית , כגון פחד משיגעון, אובדן, השמדה, פגיעה בזולת, או אשמה קיומית. אלו משפטים שמרמזים על חוויות של דורות קודמים שהתגלגלו, באופן לא מודע, לתוך החיים של הדור הנוכחי.
שימוש טיפולי:העבודה עם המשפטים דורשת רגישות, הכלה, והקשר בטוח, רצוי בהנחיית איש.ת טיפול או במסגרת תרגול רגשי מונחה. כל משפט עשוי להציף חוויות לא פשוטות, ויש לגשת אליו מתוך כבוד לעצמי ומתוך כוונה לריפוי, לא לאבחון.
1. משפטי ליבה של טראומת התקשרות (Attachment Trauma Core Sentences):
אהיה לגמרי לבד.יינטשו אותי.ידחו אותי. יינטשו אותי לגמרי.אאבד שליטה. אהיה חסר.ת אונים. אהיה חסר.ת כוח.אהיה חסר.ת בית. אהיה מושמד.ת. אהיה הרוס.ה.לא אהיה חשוב.ה. לא אקיים.אאבד הכול. אתפרק. אאבד את המשפחה שלי. יבגדו בי.ילגלגו עליי. ישפטו אותי.ישפילו אותי.
I don’t belong / I don’t fit in
תוספת של משפטים שנאמרים לעיתים קרובות אצל ילדים עם תחושת זרות או ניכור עמוק כמו:
"אני לא שייך/ת", "אני לא משתלב/ת".
משפטים כמו "אהיה חסר בית, מושמד, הרוס" מצביעים על חוויות קיומיות קיצוניות, לעיתים טראומטיות מגיל ינקות או מהדהדים פחדים בין-דוריים.
המשפט "לא אקיים" מצביע לעיתים על חוסר התקשרות בסיסי של האם או דמות מטפלת ראשונית, חוויה של לא להיות מוזמן לעולם.
"אאבד הכול" = חוויית שורש "
2. ריפוי הקרע בקשר, משפטי אם מרפאים (Healing Sentences a Mother Could Say):
המשפטים הבאים נועדו לשמש שער לריפוי עמוק של הפצע הראשוני, הקרע שנוצר לעיתים כה מוקדם, עוד בטרם היו לנו מילים, אך נחקק בגוף, בנשימה, ובמערכת העצבים שלנו.
הריפוי אינו מתרחש דרך ההיגיון, אלא דרך חוויה מחודשת של קשר מיטיב, יציב ואוהב.המשפטים נועדו להיאמר לא מתוך זיכרון חיצוני, אלא כיצירת חוויה פנימית חדשה, בתוכה הילד.ה שבי יכול.ה לקבל את מה שלא ניתן בזמן אמת, על ידי ייצוגים, עבודה בדימיון, המטפל.ת
איך ניגשים למשפטי אם מרפאים?
לאחר קריאה משותפת של כל המשפטים, בחר.י משפט אחד או שניים שמרגישים "מדויקים בבטן", גם אם הם מציפים כאב.עצום.י עיניים, מצא.י תנוחה נינוחה ושקטה.דמיין.י את דמות האם שלך, כפי שהיא הייתה או כפי שהיית רוצה שתהיה.היא יכולה להיות גם אם סימבולית, דמות רוחנית, אישה מיטיבה, או אפילו אור.
קח.י נשימה עמוקה, ודמיין.י שהיא ניגשת אליך ואומרת את המשפטים, בקול שקט, חם, אוהב.חזור.י על המשפטים בלב, בקצב שלך, ושים.י לב מה קורה בגוף, בלב, בנשימה.
מתי נכון להשתמש?
ברגעים של מצוקה, הצפה או חוסר אונים
בתחילת או סוף תהליך טיפולי
לפני שינה, כשיש שקט פנימי
כחלק מטקס אישי של ריפוי או כתיבה רפלקטיבית
במהלך תרגול עבודה בדמיון או עבודה עם ייצוגים
אפשרויות נוספות לאמירה:
אפשר לומר את המשפטים בעל-פה לעצמי, כמו אם פנימית שמדברת לילד.ה הפנימי.ת. אפשר להקליט מראש ולשמוע את עצמך או דמות חיצונית מקריאה אותם. אפשר להשתמש בהם בקליניקה, שמטפל.ת יאמרו למטופל.ת, או שידברו אותם יחד.אפשר לכתוב אותם שוב ושוב, בכתב יד, לאט, כחלק מתרגול ריפוי בכתיבה.
חשוב : לא מדובר בשחזור העבר, אלא ביצירת עתיד רגשי חדש.המשפטים האלו לא באים "למחול" או "לשכוח", אלא להשיב משהו שנשלל: אהבה, נוכחות, הכרה.
2. משפטי אם מרפאים (Healing Sentences a Mother Could Say):
קרע בקשר, משפטים שאמא יכולה לומר לילדה
זה נכון. עם כל מה שקרה אז, הקשב שלי הוסט ממך דווקא כשנזקקת לי הכי הרבה.
היית זקוק.ה לי, אבל כל הלחץ (הריבים... השתייה... הגירושים... העצב שלי...) השפיעו על מה שיכולתי לתת.
קראתי לך "הילד.ה העצמאי.ת שלי", וזה לא היה נכון. פשוט השתוקקת לאהבה שלי.
אם הייתי יודעת אז את מה שאני יודעת היום, הייתי מחזיקה אותך בזרועותיי ואומרת:
"את.ה בטוח.ה", "אני איתך", ו"את.ה לא צריך.ה לעשות כלום, רק לנשום ולקבל את האהבה שלי".
אם הייתי מקבלת יותר מאמא שלי, הייתי יכולה לתת לך יותר.
לא הצלחתי להתחבר אליך לעומק, וזה בטח היה כל כך כואב.
היית כל כך קטן.ה. בלתי אפשרי בשבילך לזכור. תן.י לי לספר לך על כל מה שקרה שגרם לך להפסיק לסמוך על האהבה שלי.
זה נכון. כשהייתי בהריון איתך, פחדתי לאבד אותך. הפחד העצום הציף את הגוף שלנו וניתק אותנו זה מזו.
לא יכולתי להראות לך את האהבה הזו אז, אבל אני יכולה להראות לך אותה עכשיו.
אולי אני לא מסוגלת להראות לך את האהבה הזו בחיים האמיתיים, אבל אני יכולה לתת לך אותה עכשיו.
אם תדמיין.י שאת.ה מביט.ה לי בעיניים ונושם.ת, נוכל לרפא את זה יחד.
אני כאן בשבילך, ואני אנשום איתך, עד שתרגיש.י שרואים אותך, עד שתרגיש.י בטוח.ה, עד שתסמוך.י עליי שאוכל לטפל בך.
3. משפטי ליבה של טראומה בין-דורית (Generational Trauma Core Sentences):
אאבד הכול.אתפרק.אפגע במישהו. אאכזב מישהו, והכול יהיה באשמתי.ישנאו אותי.ינידו אותי. יגרשו אותי. ישכחו אותי. אשתגע , יכניסו אותי למוסד.אאבד את המשפחה שלי.אעשה משהו נורא. לא אהיה ראוי.ה לחיות. אאבד שליטה. אהרוג מישהו.אפגע בילד.אשים קץ לחיי. יעשו לי עינויים. ("I'll be tortured")
סיכום: העיקרון המנחה
טראומת התקשרות (אטאצ'מנט): נובעת ישירות מהקשר המוקדם עם הדמויות המטפלות (הורים). היא מתרחשת כאשר הצרכים הבסיסיים של הילד לביטחון, הגנה, נראות, ויסות והכלה אינם נענים באופן עקבי. זוהי טראומה אישית-התפתחותית.
טראומה בין-דורית: זוהי טראומה "ירושה". היא לא נחוותה ישירות על ידי האדם, אלא הועברה אליו באופן לא מודע מהורים, סבים או מהשושלת המשפחתית. היא נושאת רגשות, פחדים ודפוסים של אבות המשפחה שחוו אירועים קשים (שואה, הגירה, מלחמה, אובדן פתאומי, סודות משפחתיים).
פענוח הקוד הפנימי: משפטי ליבה, סכמות ומקורות הטראומה
I won’t exist (אני לא אתקיים)
החוויה הפנימית: ילד מושפל / ניתוק רגשי / חלק דיסוציאטיבי
קישור לסכמות ומודים: סכמות של נטישה וחסך רגשי. מודים של מגן מנותק (Detached Protector) וילד בודד.
מקור אפשרי: בעיקר טראומת התקשרות, אך עם שורשים בין-דוריים אפשריים. ילד שהוריו לא ראו אותו, לא נתנו תוקף לרגשותיו ולא סיפקו לו תחושת קיום וודאית, חווה את עצמו כלא-קיים. עם זאת, הורה שנושא טראומה בין-דורית של אובדן או היעלמות, עלול להתקשות לספק לילדו ,
I’ll loss control (אני אאבד שליטה)
החוויה הפנימית: ילד אימפולסיבי / חלק מוצף
קישור לסכמות ומודים: סכמות של פגיעות לאסון וחוסר שליטה עצמית.
מקור אפשרי: לרוב טראומת התקשרות. ילד שגדל בסביבה כאוטית, לא צפויה, או עם הורים שלא ידעו לווסת את עצמם או אותו, מפנים את הפחד מאובדן שליטה. אם ההורה עצמו סבל מטראומה שהותירה אותו חסר שליטה, הפחד הזה יכול להיות גם בין-דורי.
I’ll fall apart (אני אתפרק)
החוויה הפנימית: ילד פגיע / מוצף
קישור לסכמות ומודים: סכמת פגיעות לאסון. מוד של ילד פגיע.
מקור אפשרי: בעיקר טראומת התקשרות. ילד שלא קיבל מהוריו את התחושה שהוא חזק ומסוגל, ושעזרו לו להכיל ולהתמודד עם קשיים, יגדל עם פחד תמידי מהתפרקות. הוא לא למד שיש לו "מבוגר בריא" פנימי שיכול להחזיק אותו.
I’ll be annihilated (יושמד לי הקיום)
החוויה הפנימית: ילד טראומתי / מצב הישרדותי
קישור לסכמות ומודים: סכמות של חוסר אמון/התעללות ופגיעות לאסון.
מקור אפשרי: שילוב חזק של שתיהן, ולעיתים קרובות מקורו בטראומה בין-דורית. שפה של "השמדה" (Annihilation) היא לרוב שפה של טראומה קיצונית כמו רצח עם (שואה), מלחמה או אלימות קשה, שהועברה מהדור שחווה אותה. טראומה זו הופכת לטראומת התקשרות כאשר ההורה הניצול, שחי בפחד תמידי, אינו מסוגל להעניק לילדו תחושת ביטחון בסיסי.
I’ll lose everything (אני אאבד הכל)
החוויה הפנימית: ילד נטוש / מצב הישרדותי
קישור לסכמות ומודים: סכמת נטישה/חוסר יציבות.
מקור אפשרי: קלאסי לשניהם. טראומת התקשרות דרך הורה לא יציב, נטישה פיזית או רגשית. טראומה בין-דורית דרך סיפור משפחתי של הגירה כפויה, פשיטת רגל, או אובדן פתאומי של כל המשפחה והרכוש (למשל, במהפכה או מלחמה).
I’ll be forgotten (ישכחו אותי)
החוויה הפנימית: ילד בלתי נראה / ילד שמחפש הכרה
קישור לסכמות ומודים: סכמת חסך רגשי.
מקור אפשרי: בעיקר טראומת התקשרות. זהו לב לבה של חווית הילד שהוריו היו עסוקים בעצמם (עקב דיכאון, נרקיסיזם, או קשיי הישרדות) ולא היו פנויים רגשית לראות אותו ואת צרכיו.
I’ll be judged / ridiculed (ישפטו/ילעגו לי)
החוויה הפנימית: שופט פנימי / וסטנדרטים נוקשים
קישור לסכמות ומודים: סכמות של פגימות/בושה וסטנדרטים נוקשים.
מקור אפשרי: בעיקר טראומת התקשרות. תוצאה ישירה של גדילה עם הורה ביקורתי, שיפוטי, מבייש או פרפקציוניסטי. הילד מפנים את קולו של ההורה והופך אותו לשופט הפנימי שלו.
I’ll hurt someone (אני אפגע במישהו)
החוויה הפנימית: ילד שמפחד ממצב עונש / קול בין דורי
קישור לסכמות ומודים: סכמות של פגימות, הענשה.
מקור אפשרי: שילוב מובהק. יכול לנבוע מטראומת התקשרות שבה הילד חווה תוקפנות ומפחד לשחזר אותה, או שרגשות הזעם שלו נענו בעונש חמור. במודל של וולין, זהו משפט ליבה קלאסי של טראומה בין-דורית, המבטא הזדהות לא מודעת עם תוקפן מהעבר המשפחתי, או נשיאת אשמה על פשע שבוצע בשושלת.
I don’t belong (אני לא שייך)
החוויה הפנימית: ילד דחוי / זהות מפוצלת / ניתוק
קישור לסכמות ומודים: סכמת בידוד חברתי/ניכור.
מקור אפשרי: גם וגם. טראומת התקשרות במשפחה שבה הילד הרגיש כמו "כבשה שחורה" או שונה. טראומה בין-דורית חזקה במשפחות מהגרים, או במשפחות שהסתירו סוד גדול (מוצא אתני, דת, ילד מחוץ לנישואין), מה שיוצר תחושת ניכור ושונות שורשית המועברת לדור הבא.
I’ll be humiliated (יושפל כבודי)
החוויה הפנימית: ילד מושפל / שופט פנימי
קישור לסכמות ומודים: סכמת פגימות/בושה.
מקור אפשרי: בעיקר טראומת התקשרות. נובע ישירות מחוויות ילדות של השפלה, ביזוי או חשיפת חולשותיו של הילד באופן פוגעני על ידי הדמויות המטפלות.
I’ll lose my family (אני אאבד את משפחתי)
החוויה הפנימית: ילד פוחד / חרדת נטישה
קישור לסכמות ומודים: סכמת נטישה/חוסר יציבות.
מקור אפשרי: שניהם באופן מובהק. טראומת התקשרות בעקבות גירושים סוערים, מוות של הורה, או איום מתמיד בנטישה. טראומה בין-דורית במשפחות שחוו התפרקות טראומטית של המשפחה בעבר (במלחמה, בשואה, בהגירה).
I’ll be locked up / go crazy (יאשפזו אותי / אשתגע)
החוויה הפנימית: ילד מבוהל / קול פוסט-טראומטי
קישור לסכמות ומודים: סכמת פגיעות לאסון או למחלה.
מקור אפשרי: שילוב אפשרי. טראומת התקשרות עם הורה שסבל ממחלת נפש ולא היה יציב, מה שיצר פחד אצל הילד "להידבק" ב"שיגעון". טראומה בין-דורית במשפחה עם היסטוריה של אשפוזים פסיכיאטריים או מחלות נפש שהושתקו והפכו לסוד מאיים.
I won’t deserve to live (לא מגיע לי לחיות)
החוויה הפנימית: ילד מושפל / תחושת חטא ירושה
קישור לסכמות ומודים: סכמות של פגימות/בושה והענשה.
מקור אפשרי: שילוב חזק. טראומת התקשרות קיצונית של דחייה והתעללות, שבה הילד לומד שהוא חסר ערך באופן מוחלט. טראומה בין-דורית קלאסית של "אשמת הניצול", שבה צאצאים של ניצולי שואה או אסונות אחרים מרגישים באופן לא מודע שלא מגיע להם לחיות, בזמן שאחרים מתו.
I’ll take my life (אני אקח את חיי)
החוויה הפנימית: קול דיסוציאטיבי / ייאוש קיומי
קישור לסכמות ומודים: מוד מגן מנותק כביטוי לייאוש.
מקור אפשרי: ביטוי קצה של שתיהן. זוהי תוצאה של כאב בלתי נסבל שמקורו יכול להיות בטראומת התקשרות מתמשכת. במודל הבין-דורי, זה יכול להיות ביטוי להזדהות טראומטית עם בן משפחה שהתאבד, או רצון לא מודע "להצטרף" למתים במשפחה, כפי שוולין מתאר.
נקודות מפתח לסיכום:
מקורות שונים, חוויה זהה: בעוד וולין מאתר את מקור המשפטים בטראומה משפחתית ירושה, וטיפול סכמה מאתר אותו בחוויות ילדות, התוצאה הנפשית זהה. משפט הליבה הוא הקול הפנימי שמבטא את כאב הסכמה.
משפט הליבה הוא ה"פסקול" של המוד: אפשר לראות את משפטי הליבה של וולין כ"פסקול" או "התסריט הפנימי" של מצבי הסכמה. כאשר סכמה מסוימת מופעלת, האדם נכנס ל"מוד" ספציפי (למשל, "ילד נטוש"), ומשפט הליבה ("אני אאבד הכל") הוא המחשבה המרכזית שמהדהדת בראשו באותו רגע.
גישות משלימות: ניתן לראות את שתי הגישות כמשלימות זו את זו. עבודתו של וולין יכולה לספק הקשר היסטורי-משפחתי עמוק יותר לקיומה של סכמה מסוימת, בעוד שטיפול סכמה מספק כלים מובנים ומעשיים לעבודה עם המצבים הרגשיים האלו כאן ועכשיו, במטרה להחליש את הסכמות ולחזק את ה"מבוגר הבריא".
הסבר על שלוש הרמות הפחד
פחד אישי : מגיע מהחוויה הסובייקטיבית של הפרט (למשל: דחייה חברתית, ביקורת עצמית).
פחד התקשרותי : נובע מחוויות מוקדמות מול הדמויות ההוריות (למשל: נטישה, חוסר נראות).
פחד בין-דורי : מגיע משכבות לא מדוברות במערכת המשפחתית (למשל: פחד מהשמדה, אשמה ירושתית, טראומות שלא עובדו).
בונוס טיפולי לעבודה קלינית:
במיפוי רגשי: כשמטופל כותב משפט כאוב , שאל.י : "מי מדבר פה ? אתה עכשיו? הילד? או אולי מישהו אחר בשושלת?"
בזיהוי המוד: שאל.י "מה הילד הזה היה צריך אז? מה החלק הבריא שלך היה אומר לו?"
במעבר בין רמות: כשמשפט חוצה רמות , כמו “I’ll lose everything” עצר.י והעמיק.י:
"האם זה משהו שקרה גם למישהו במשפחה שלך?"
נספח 2: שאלון היסטוריה משפחתית , לאיתור טראומה בין-דורית
Inherited Family Trauma Training
with Mark Wolynn
לפני שנעבוד יחד, הנה כמה שאלות שיכולות לסייע לך להתבונן על ההיסטוריה המשפחתית שלך.
ייתכן שתצטרך לשוחח עם הוריך או בני משפחה אחרים כדי לגלות חלק מהתשובות , עם זאת
גם מה שכבר ידוע לך עשוי להספיק.
שאלות לבירור היסטוריה משפחתית:
מי נפטר בגיל צעיר?
מי עזב את המשפחה או נעלם?
מי ננטש, הושם בבידוד או הוצא מהמערכת המשפחתית?
האם מישהו אומץ או מסר ילד לאימוץ?
מי נפטר במהלך לידה?
האם היו לידות שקטות, הפלות טבעיות או יזומות?
מי שם קץ לחייו?
מי ביצע פשע חמור?
מי חווה טראומה קשה או אירוע קיצוני?
מי איבד את ביתו או את רכושו והתקשה להשתקם?
מי סבל ממלחמה?
מי נספה או היה מעורב בשואה או ברצח עם אחר?
מי נרצח?
מי הרג אדם אחר או חש אשמה על מותו של מישהו?
מי פגע, רימה או ניצל אדם אחר?
מי הפיק רווח מאובדן של אחר?
מי הואשם שלא בצדק?
מי נאסר או אושפז בכפייה?
למי הייתה נכות פיזית, רגשית או נפשית?
האם אחד ההורים או הסבים/סבתות היה בקשר משמעותי לפני הנישואין? מה קרה שם?
האם מישהו נפגע עמוקות מאדם אחר?
שאלות אישיות סביב הריון, לידה וינקות:
האם התרחש אירוע טראומטי בזמן שאימך הייתה בהריון איתך?
האם אימך חוותה חרדה גבוהה, דיכאון או סטרס במהלך ההיריון?
האם הוריך התקשו בקשר ביניהם בתקופה זו (ריבים, אי-וודאות, בגידה, עזיבה)?
האם עברת לידה קשה? האם נולדת מוקדם? בלידת וואקום או מלקחיים?
האם אימך חוותה דיכאון אחרי לידה?
האם הופרדת מאימך אחרי הלידה?
האם אומצת?
האם חווית טראומה או פרידה מאמך בינקותך או בילדותך?
האם הוריך נסעו לחו"ל והשאירו אותך אצל אחרים?
האם אתה או אימך אושפזתם ונאלצתם להיות מופרדים (למשל, באינקובטור, ניתוח, אשפוז)?
האם אמך חוותה טראומה רגשית כשהיית תינוק או ילד (מוות של בן משפחה, גירושין, שכול)?
האם אמך איבדה הריון או ילדה לפני או אחרי לידתך?
האם תשומת לבה של אימך הופנתה לאח שחווה טראומה (מוות, הפלה, אשפוז)?
שאלה מסכמת , משפט הפחד שלך:
אם חייך יתפרקו לחלוטין, מה הפחד הכי עמוק שיצוף?לרוב מדובר בפחד שמלווה אותך שנים רבות...
כתוב אותו ללא סינון:
לדוגמה:
“אני תמיד לבד”
“אני לא שייכת”
“אני אאכזב את כולם”
“אני לא שורד בלי שליטה”
התשובה לשאלה הזו עשויה להצביע על רובד עמוק, אישי, התקשרותי או בין-דורי , והיא בסיס מצוין לעבודה טיפולית ממוקדת.
נספח 3. שאלון לאבחון טראומת התקשרות (Attachment Trauma)
שאלון אינטגרטיבי , נועד להיות קליני, אינטואיטיבי, חווייתי ומותאם לקליניקה, לא לשימוש ככלי אבחוני רשמי עם תוקף סטטיסטי.
1. היסטוריה של קשרים ראשוניים:
מי הייתה הדמות המרכזית שטיפלה בך בילדותך?
האם חשת שאפשר לסמוך עליה? לקבל ממנה נחמה?
האם חווית הזנחה רגשית? חוסר עקביות? שתיקה ארוכה אחרי מצוקה?
האם פחדת ממנה?
האם הייתה התערבות פתולוגית (חודרנות, שליטה, קרבה-יתר)?
האם הרגשת שאתה צריך "לטפל" בה או להסתיר ממנה רגשות כדי לא להכביד?
2. חוויות של דחייה, ניתוק או השפלה בילדות:
האם נאמרו לך אמירות כמו: "תפסיק לבכות", "תמיד אתה מגזים", "לך לחדר"?
האם חווית בושה חוזרת או השפלה רגשית מצד דמות מטפלת?
האם הוריך היו עסוקים מאוד בעצמם או במצוקה שלהם, כך שלא ראו אותך?
3. חוויות של אובדן, היעדר או פרידה בילדות:
האם הייתה תקופה ממושכת שבה היית מופרד/ת מהורה או מטפל עיקרי (אשפוז, גירושין, נסיעה)?
האם אחד ההורים נעלם פיזית או רגשית מחייך?
האם היה מוות במשפחה בשנים הראשונות לחייך?
4. ויסות רגשי וליווי רגשי בילדות:
האם הרגשת שליווה אותך מבוגר רגשי כשכאבת?
האם היה מישהו שיכול היה להכיל את הפחדים, הדמעות, הכעסים שלך בילדות?
האם היית צריך “לבלוע” רגשות כדי לשרוד?
5. נוכחות של דפוסים מתקשרים בהווה:
האם אתה נוטה להימנע מקשרים אינטימיים או להרגיש מוצף כשמישהו מתקרב?
האם אתה חרד/ה מנטישה או שוכח/ת את עצמך כדי לרַצות?
האם קשה לך לבטוח באחרים או לשהות בקרבה רגשית?
האם אתה מתנתק רגשית כשעולה קושי?
6. תפיסות עצמיות:
האם אתה מרגיש שאינך ראוי/ה לאהבה?
האם אתה מרגיש שאתה חייב להיות חזק, עצמאי, "לא להרגיש יותר מדי" כדי שיאהבו אותך?
האם אתה נבהל כשאתה מרגיש צורך או תלות?
7. תגובות גופניות או רגשיות טיפוסיות:
מה קורה לך בגוף כשמישהו כועס עליך? מתרחק ממך?
האם אתה מזהה נטייה לקפוא, לרצות או להיעלם רגשית כשעולה קונפליקט?
שאלת ליבה:
מה היית רוצה שהיה לך בילדות , ולא היה?
משפט חוזר שיכול להעיד על טראומת התקשרות:
“אני לא חשוב באמת.”
“אם יכירו אותי באמת, יינטשו אותי.”
“אני לא יכול להישען על אף אחד.”
“האהבה תמיד באה עם כאב.”
תרגול אבחוני בדמיון :
בקש/י מהמטופל.ת לעצום עיניים, לדמיין קשר קרוב…ואז לשאול:"מה הפחד הכי עמוק שלי שם?"ואז: "מתי הרגשתי כך לראשונה?"ואז: "מי היה שם ולא ראה?"
תוצאה טיפולית:
השאלון אינו מיועד ל"ציונים", אלא ליצירת מודעות וחומר גלם רגשי לעבודה קלינית.אפשר לנסח מתוך השאלות דפוסי התקשרות: נמנע, חרד, לא מאורגן, אך העיקר הוא ההתכווננות לריפוי הקשרי.
נספח 4 . שאלון ראשוני לאבחון טראומה אישית
הערה: אין צורך לענות על הכול. מטרת השאלון היא לפתוח מרחב של הכרה והתבוננות.
חלק א': רקע כללי
האם חווית אירוע פתאומי, מסכן חיים או מערער בשנים האחרונות או בילדותך?
☐ כן ☐ לא
אם כן, מהו סוג האירוע (אפשר לסמן יותר מאחד):
☐ תאונה
☐ תקיפה פיזית או מינית
☐ אסון טבע
☐ פיגוע או מלחמה
☐ פציעה חמורה או מחלה קשה
☐ ניתוח או אשפוז טראומטי
☐ אובדן פתאומי של אדם קרוב
☐ לידה טראומטית (אם מדובר באישה)
חלק ב': תגובות גופניות נוכחיות
האם אתה חווה אחת או יותר מהתגובות הבאות באופן קבוע או בעת מצוקה?
☐ דופק מואץ או קוצר נשימה
☐ הזעה, רעד או בחילה
☐ תחושת ניתוק או נתק מהגוף
☐ קושי להירדם או שינה לא רציפה
☐ קפיצות לרעשים או גירויים פתאומיים
☐ הרגשת "הקפאה" או שיתוק רגשי
חלק ג': היבטים רגשיים-נפשיים
האם אתה מרגיש לעיתים:
☐ שהזיכרון שלך לא עקבי או חסום בנוגע לאירוע
☐ רגשות אשמה או בושה לא מוסברים
☐ שאתה משחזר את האירוע שוב ושוב בראשך
☐ הימנעות מאנשים, מקומות או שיחות
☐ תחושת "אני לא אותו אדם מאז"
חלק ד': תפיסת עצמי וביטחון
האם אתה חווה:
☐ קושי לבטוח באחרים
☐ תחושת סכנה מתמדת
☐ צורך תמידי בשליטה או דריכות
☐ קושי להרגיש שמחה או חיבור רגשי
☐ תחושת חוסר אונים, או "משהו בי נשבר"
חלק ה': השפעה על חיי היומיום
איך האירוע השפיע (אם בכלל) על התחומים הבאים?
זוגיות: _____________________________________
הורות: ______________________________________
עבודה / תפקוד יומיומי: ______________________
תחושת ערך עצמי: ____________________________
שאלת עומק לסיום:
"אם כל חיי היו קורסים, מהו הפחד הכי עמוק שהיה מתעורר בי?" כתוב.י במשפט אחד:
לפרשנות ראשונית (למטפלים):
אם יותר מ-5 פריטים מסומנים, וישנה הופעה רגשית/גופנית חוזרת , ייתכן שמדובר בטראומה לא מעובדת.
הסעיף האחרון מאפשר זיהוי של "שפת ליבה טראומטית", משפט שורש רגשי/קיומי שיש לעבוד עליו (בהשראת Mark Wolynn).
נספח- 5 ערכת תרגול: שלוש רמות הריפוי לעבודה קלינית,
רפלקטיבית או תרגול אישי
חלק 1. מיפוי אישי: מאיזה רובד מגיע הכאב?
שאלות התבוננות לכתיבה חופשית (אפשר לדלג או לעצור בכל שאלה):
מה המשפט הכואב ביותר שחוזר אצלי בתקופה הזו?
האם המשפט הזה נשמע כמו "שלי"? או כמו קול שהגיע מבחוץ?
מתי בחיים הרגשתי את זה לראשונה?
האם יש דמות במשפחה שאולי הרגישה אותו דבר?
מה הגוף שלי מרגיש כשאני כותב.ת את המשפט הזה?
הכוונה: למפות את שורש הכאב אישי, בין-דורי או חברתי, ולהתחיל להבחין בין הקול הפנימי לבין קול שנצרב מבחוץ.
חלק 2. דיאלוג גופני: כשהסיפור עולה מהגוף
תרגיל חקירה סומטית בזוג או לבד:
עצום.י עיניים. אפשר להניח יד על מקום בגוף שבו עולה תחושת מתח.
התמקד.י בתחושת גוף שעולה בזמן טריגר: לחץ, כאב, כיווץ.
שאל.י: "אם לא הייתי צריך להסביר, רק להראות, איך הגוף שלי היה מבטא את מה שאני מרגיש.ה?" "מה הצבע, הצורה, הקול של התחושה הזו?"
כתיבה מונחית, הגוף מדבר:
התחושה: _____________
איפה בגוף: _____________
מה היא רוצה לומר לי: _____________
הכוונה: ליצור הקשבה לגוף לא כמשהו שצריך "לתקן", אלא כמספר הסיפור הלא מדובר.
חלק 3. חקירת התקשרות: מי יכול.ה להיות איתי עכשיו?
תרגול חווייתי לבניית קשר פנימי מיטיב:
דמיין דמות מיטיבה שנמצאת איתך. לא חייב להיות אדם אמיתי. זה יכול להיות אור, חיה, או אפילו "אם פנימית".
2. שאל.י: מה היא אומרת לי? מה אני מרגיש.ה לידה?
מה היא יודעת עליי שאני שוכח.ת לפעמים?
כתיבה חופשית:
הכוונה: לגייס דמות פנימית שתשמש משאב, מעין עד רך, שמחזק את תחושת הקיום.
חלק 4 . משפט הפחד (Core Language), עבודה עם פחד קיומי עמוק:
עצום.י עיניים. נשום.י עמוק.
שאל.י:
“אם כל מה שאני מכיר יתמוטט, מה הפחד הכי עמוק שיתעורר?”
כתוב.י את המשפט בדיוק כמו שהוא, בלי צנזורה:
המשפט שלי הוא: _______________________________________
שאלות המשך:
של מי זה מרגיש?
האם שמעתי את זה בילדות?
מה קורה בגוף כשאני אומר.ת את המשפט הזה?
הכוונה: לזהות את השורש הבלתי מדובר של תגובות הישרדותיות וליצור ניתוב מחודש של נרטיב פנימי.
חלק 5. משפט ריפוי אישי: שחרור מהעול הירושתי
כתיבה מונחית:
אני בוחר.ת להפסיק לשאת את הכאב של ____________,ולהחזיר לו.ה באהבה את מה שלא שלי.אני לא צריכ.ה להיאחז בכאב כדי להוכיח נאמנות.אני זוכר.ת , וממשיך.ה לחיות.
הכוונה: ליצור רשות פנימית לשחרר כאב שאינו שייך לנו, מבלי לנתק קשר, אלא דרך הכרה אוהבת.
חלק 6. מפת הבחנה: מי מדבר בי עכשיו?
תרגול אבחנה בין "אני" לבין הקול המועבר:
זה מה שאני מרגיש.ה כרגע: _______________________
זו התגובה / מחשבה שעולה: _______________________
האם זה מוכר לי מהעבר? כן / לא
של מי זה מרגיש? ______________
האם זה מייצג אותי , או מישהו אחר מהשושלת?
הכוונה: לעזור למטופל.ת לזהות אם זו תגובה אוטומטית שמבוססת על טראומה, דמות פנימית או תכנות משפחתי.
חלק 7. משפט סיום אישי
בחר.י משפט אחד או כתוב.י משלך:
"מה שלא התחיל בי, יכול להיגמר דרכי"
"הכאב הזה עצר כאן. אני ממשיך.ה הלאה"
"אני לא לבד. גם אם אף פעם לא היו שם, אני כאן בשביל עצמי"
"הרגש הזה לא מפחיד אותי יותר. הוא מספר סיפור ישן, ואני כותב.ת סיפור חדש."
הכוונה: סגירה בטון של בחירה, נוכחות ואפשרות לטרנספורמציה.
אפשר להשתמש בנספח הזה בתוך תהליך טיפולי, כתרגול עצמי, או ככלי עזר למטפל.ת.*
תגובות