"החבר השמן שלי" – ניתוח תוכן כמרחב למשחק ותרגול

מאת: עומר אנדר

קורה שאני נחשף לתוכן כלשהו (ויזואלי, מוסיקלי, ספרותי וכד') שמשפיע עלי, מעורר אותי או משאיר בי תחושה של "מעגל לא סגור". מול המצבים האלה, כשיש לי אפשרות, אני לוקח על עצמי אתגר כתיבה. דרך הכתיבה אני מנסה להבין מה נגע בי או מה נשאר לא פתור. לפעמים זה פשוט "להקיא" משהו החוצה, ולהבין משהו מאוחר יותר. כך או כך, זה ערוץ עיבוד טוב עבורי. מעבר לכך, זה מאפשר "מרחב מעברי" בו אני משחק בחשיבה, ותוך כדי הישענות על תוכן חיצוני, מתאפשרת יצירתיות ותנועה רגשית. הפעם אני נעזר בסרט "החבר השמן שלי" לצורך כך, ומציע ניתוח תוכן עם נגיעה ביקורתית.

"החבר השמן שלי" הוא סרט משנת 2022 שמספר על קשר אפלטוני בין גבר "שמן" לאשה רזה, וכביכול מוצלחת ביחס אליו. זה סרט מסוג קומדיה רומנטית שבתוכו יש גם מסע התבגרות של שתי הדמויות הראשיות. צפיתי בסרט ונותרתי עם תחושה מעורבת, משיכה להבין את הסב-טקסט שנותר סתום מחד, ומאידך הרגשה שיש משהו שטחי בסרט, ושלא בטוח שיש בו עומק רב.

מכאן ספוילרים, פרשנויות והגיגים...

תמונה מתוך הסרט "החבר השמן שלי"

הסרט מתחיל במפגש בין ג'ימי, חייל פשוט ושמן, לבין אליק, קצינה יפה ורזה שנוהגת בג'יפ צבאי. די מהר נוצר ביניהם מעין מתח, כאשר אליק היפה מנסה לברר עם ג'ימי למה הוא לא עושה משהו כדי להיפתר מהשומן שלו, כדי שבחורות ימשכו אליו. הוא רגיש ומתוק, אבל מציג חזות די אדישה, שמוסרת "אני לא משתנה בשביל העולם". עם זאת ברור שהוא מתבאס אחרי שאליק מסרבת להצעה שלו לחילופי מספרים. אליק, שמתבררת כאחת שמכוונת גבוה בחיים, משום מה מסוקרנת ממנו, ואולי אפילו קצת כועסת על כך שג'ימי המתוק עטוף בשומן, שבעבורה מסמל דברים כמו תבוסתנות, בינוניות וחוסר מאמץ ללא קלאס. למרות הפער הברור ביניהם, הם שניהם חלק ממערכת צבאית ממנה הם מקבלים פקודות, והם נעים ממקום למקום כאילו ללא הגיון משל עצמם, זאת אולי כדי ללמד ששניהם לא ממש יודעים מה הם עושים, מתנהלים ללא תובנה.

כמה שנים מאוחר יותר, ג'ימי, שנראה מוזנח, מסטול ועדיין שמן, פוגש במקרה את אליק, בזמן שהוא מבלה עם חברתו שהיא כמוהו, שמנה. המפגש הזה מצית מחדש את המתח ביניהם, וגם מפריד בין ג'ימי לחברתו. במערכה הזאת אנחנו מגלים שאמא של ג'ימי נפטרה, ושהייתה דמות משמעותית ואהובה בחייו. אנחנו מגלים גם שאמא של אליק חיה, לשמחתה. זה רגע משמעותי בעיני, כי הוא מדגיש תמה של היעדר בחיים של שניהם. ג'ימי מחפש משהו שהולך ומתחדד לאורך הסרט, הוא מחפש אהבה ללא תנאי, שהעולם יאהב אותו למרות שהוא לא מתאמץ בכלום, רק בגלל שהוא חמוד, כמו שאמא טובה אוהבת. אבל אין לו אמא, והעולם לא חייב לו כלום. אז הוא מדוכא. לאליק, מאידך, יש אמא, אבל לא נראה שיש לה כל קרש עם משפחתה והחלום שלה הוא לחיות בניו-יורק, ובקלאס. היא מחליפה את היעדר האהבה מאמא ברדיפה אחר חלום של זוהר בשחקים (אפרופו שיחה חטופה עם טייס במערכה הראשונה).

אליק וג'ימי, שאוהבים ספרות ומחליפים ביניהם לאורך הסרט שברירי שיחות שטחיות על ספרים, הן "דמויות המחפשות כותב", מישהו שיספר את הסיפור שלהן ויביא אותו לחיים, תוך כדי שהם מתנהלים בחיי היום יום בתחפושות (עוד תמה חוזרת בסרט).

צריך להתאמץ כדי למצוא נפח בדמויות של אליק וג'ימי, הן די שטוחות, לדעתי במכוון, ואנחנו מסתפקים בהרבה צילומי תקריב ממושכים שמציגים דרך הבעות הפנים את מסתורי הנפש שלהם. והנה מופיעות להם שתי דמויות משנה, יזיז של אליק, אילן, וידידה של ג'ימי, מירה, שמטרתן העיקרית היא להציג לנו את החלקים החסרים של אליק וג'ימי, ועוזרים להבליט את האופי האנטי-גיבורי שלהם.

לאילן ולמירה יש משהו שלג'ימי ואליק אין, וזה היכולת להתפשר, לקבל את הבינוניות שלהם, את החלקיות של הדברים בחיים, בלי ליפול לדיכאון או לחיים של ריקנות. ומתוך היכולת הזאת, שני אלה מתחברים, יוצרים זוגיות, ובהמשך גם מצפים לילד. זאת בעוד שאליק וג'ימי הולכים ומתנהלים מתוך עמדה לא בשלה ובלא ברורה כלפי החיים, תוך כדי שהמשיכה ביניהם ממשיכה להתקיים ללא מימוש.

בשלב מסוים ג'ימי כבר לא מסוגל להעמיד פנים וחושף בפני אליק את הקראש שלו כלפיה. היא כמובן מסרבת לו, ונוצר קרע ביניהם בעקבות כך. עם זאת, הקשר ביניהם נמשך, וברגע שיא בסרט, ג'ימי מגיע לביתה של אליק ומתעמת אתה. "מה הסיפור" הוא שואל (כיאה לדמות ללא עומק או אדם ללא תובנה), ומאשים את אליק בכך שהיא כמו נסיכה שלא מתפשרת. אליק משיבה לו בחדות שיא, "אתה הנסיכה", ובעצם חושפת מנגנון פסיכולוגי עמוק שלו, הוא משליך עליה את מה שלא יכול לקחת על עצמו, את הציפייה הילדית שהעולם יהיה אמא שלו, יאהב אותו בלי שיצטרך לעשות כלום בשביל זה, רק להיות חמוד. רגע מטלטל עבורו, שמניע טרנספורמציה בדמות שלו. לצערנו זה מתממש בדרך שיכולה להראות שטחית – הוא עושה דיאטה. אבל בשפה העמוקה, נניח, של הסרט, הוא מבין שהוא צריך לעבוד כדי להשיג אהבה, לאהוב גם את עצמו כדי שיאהבו אותו, ולא רק לצפות לקבל את זה מבחוץ.

אליק היא קצת יותר איטית מהבחינה הזאת, כי הטרנספורמציה שלה מגיעה רק לאחר שהיא מגשימה את החלום שלה, לחיות בניו-יורק. היא עובדת בחברת היי-טק עם גברים ישראלים (שנמשכים אליה), ובעודה יורדת במעלית עם אישה שמנה, נראה שמשהו מתחיל להתחבר לה, גם אם לא מנוסח במילים. היא מבינה שהיא התרחקה אבל ניסתה להשאיר משהו קרוב. היא נפרדת מהקולגה השמנה, ומתיישבת בנקודת תצפית מתחת לגשר (סימבולי) ושם פתאום משהו קורה, היא מתחילה לבכות, בערך (בכל זאת היא מסתורית), ומחליטה באותו רגע לחזור לארץ, לג'ימי. היא עולה על מטוס, מגיעה למסיבה בדיוק לפני שג'ימי, שעכשיו חתיך, עוזב עם בחורה רזה שהכיר. ברגע זה שניהם נפגשים, עם הרצון, המשיכה והפחד, ויש גם נשיקה (הבחורה שהכיר מתפיידת בבושה לרקע, נעלמת כלא הייתה). סוף.

מה קרה לאליק שהחליטה לחזור? אליק ברחה כל חייה מההזדקקות שלה בקשר מחבק וחם. היא כנראה מעולם לא הרגישה באמת אהובה, מבפנים, מעבר לחיצונית המושכת והמסתורית שלה, ולהישגים שלה. היא החליפה אינטימיות בזוהר. לכן היא כל כך הסתקרנה מ-"ג'ימי אפס מאמץ", אך בו-זמנית סלדה ממנו. בדומה לג'ימי, גם היא השליכה עליו משהו, את החלקים הפגומים והדחויים בה. אולי זה בעצם מה שקרה לה עם כל גבר שרצה להתקרב באמת, הוא קיבל מעמד של סקס מזדמן, היא לא נשארה שם כדי להסתכן בחשיפה של החלקים האלה, שלא ראויים לאהבה. עכשיו אחרי שהגשימה את הפנטזיה הניו-יורקית שלה, היא גילתה שהיא ריקה, ושיש בה געגוע לבינוניות המקבלת ולרוך של ג'ימי.

אז אליק וג'ימי עברו טרנספורמציה, אליק מעמדה של הכחשה של הצורך שלה בקבלה ואינטימיות לעבר מקום שמוכן להסתכן כדי לחוות אהבה וקבלה אמיתיים, וג'ימי מעמדה של חוסר נפרדות מאמא ודרשנות פסיבית מן העולם, לעבר נפרדות וקבלה של אחריות על מנת לקבל את האהבה האמיתית שיש לעולם להציע. המהלך הושלם.

ולמרות זאת, אני לא מהמר שזה יחזיק להם, לצערי. מנוע המשיכה שלהם נסמך, בגדול, על החסר שכל אחד מהם הרגיש בעצמו והושלך על האחר. ג'ימי נמשך לחוסר הנזקקות והנפרדות לכאורה של אליק, ואליק נמשכה לקבלה (עצמית) ללא תנאי של ג'ימי. כעת ששניהם התבגרו מתוך העמדה האגוצנטרית שלהם, האתגר הבא שלהם יהיה לגלות את האחר, אחרי בילד-אפ של עשור. גם אם לא יחזיקו, הם היו קטליזטור הדדי מעולה של התבגרות, וכל אחד מהם לא יכול היה לבקש אקס טוב מזה.

מילת סיום על הסרט. אני חושב שזה סרט סבבה, לא גדול ולא מאוד מתוחכם, וגם לא חף מפגמים, בעיקר היחס המעליב לשמנים והשטחיות של המונולוגים והדמויות. אבל יש בו עדינות ומסתורין (ג'ימי ואליק בהתאמה) שמשכו אותי להעמיק כדי לראות מעבר. כנראה שחלק מהמשיכה להעמיק נבעה גם מתחושת פספוס, שיש פה פוטנציאל לא ממומש ששווה לחשוף אותו...

מקורות:

"החבר השמן שלי" (2022). בימוי: גודיס שניידר

תמונה מתוך אתר seret.co.il: https://www.seret.co.il/movies/s_movies.asp?MID=7567