top of page

התגבשות מחדש של זיכרון, עבודה בדמיון ומטא-פרוססינג לפי גישת AEDP




מאת: עומר אנדר

התגבשות מחדש של הזיכרון (memory reconsolidation) הוא מנגנון שינוי חשוב בפסיכותרפיה, וישנם תנאים ושלבים המאפשרים את מימושו בפרקטיקה הטיפולית. עבודה בדמיון, או פורטריאל, לפי גישת AEDP, היא טכניקה טרנספורמטיבית, בעזרתה ניתן לממש את מנגנון ההתגבשות מחדש של זיכרון. המאמר סוקר את תהליך ההתגבשות ואת הטכניקה של פורטריאל בהקשר הזה. בהמשך מתואר תהליך המטא-פרוססינג, במהלכו מעובדות חוויות השינוי וחוויות הקשר בטיפול AEDP. תהליך זה מתואר כרכיב חשוב בקידום תהליכים של שינוי והתגבשות מחדש של זיכרון. מיד לאחר מכן מפורט מודל ארבעת המצבים (four state model) - המפה הפנומנולוגית של AEDP, ושני סוגים של "משולשים" - כלי המשגה טקטיים ואסטרטגיים, המהווים חלק מארסנל הכלים התיאורטי העשיר של AEDP. לבסוף, מובא תיאור של מפגש טיפולי וניתוח מהלכו באמצעות שימוש במושגי המאמר. מאמר זה מבוסס בחלקו על פרק של פרדריק העוסק בהתגבשות מחדש של הזיכרון (Frederick, 2021) ועל סמינר בנושא (Frederick, 2024).

 

 

א. התגבשות מחדש של זיכרון


התגבשות מחדש של זיכרון (memory reconsolidation) היא תהליך נוירו-ביולוגי, הכולל עוררות של זיכרונות שהתגבשו בעבר (עברו מזיכרון קצר טווח לארוך טווח), השתנות של אותם זיכרונות באמצעות "התקנת" מידע חדש, והתגבשותם מחדש (Nader, 2015). זהו מנגנון שינוי חשוב בפסיכותרפיה, בפרט בטיפולים הממוקדים בשינוי מבנים נפשים בלתי מסתגלים, והוא ממחיש את האיכות הנוירו-פלסטית של המוח, הגמישות המובנית בו המאפשרת שינוי ועדכון של למידה רגשית מאוחסנת. הבנת תהליך ההתגבשות מחדש של זיכרון יכולה לעזור למטפלים במפגש עם מטופלים המציגים דפוסי חשיבה והתנהגות לא מסתגלים שמקורם בחוויות רגשיות לא פתורות.


למידה רגשית סמויה ופסיכופתולוגיה


למידה רגשית סמויה היא מקור מרכזי של סימפטומים רבים המוצגים בטיפול, התנהגויות, דפוסי חשיבה ורגשות בלתי מסתגלים. מבני זיכרון אלה, המכונים לעיתים סכמות, מאוחסנים בזיכרון ללא מודעות ומתעצבים במהלך חוויות רגשיות, לעתים קרובות בילדות המוקדמת (Ecker, Ticic & Hully, 2012). חוויות קדם-מילוליות, במיוחד אלה הקשורות לטראומה ומתווכות על ידי המוח הימני, מטביעות את חותמן על העצמי המתפתח ומשפיעות על עולמנו הפנימי לאורך החיים. אותם מבנים סכמתיים-רגשיים מהווים מפות מנטליות באמצעותן המערכת הפסיכו-פיזית מתארגנת. הן מכילות הטבעה של רשמים חושיים, רגשיים, קוגניטיביים, מרחביים, תנועתיים והתייחסותיים. מכיוון שחלק ממפות אלו התעצבו דרך חוויות רגשיות שליליות, שכללו חסך בצרכים רגשיים ובפרט צרכי קשר חשובים, וכוללות מידע תואם של חסך, הן מכווינות את המערכת הפסיכו-פיזית להיערך לתרחישים דומים. בעת אקטיבציה של מבנים אלו האדם "קורא" את אירועי ההווה באמצעות מפות אלו, ומגיב בהתאם. כשם ששימוש במפה לא מעודכנת צפוי להביא לטעויות ניווט או תאונות, כך גם הישענות-יתר על מבנים ישנים מביאה לשיבושים, החל משחזור של חווית חסך ופגיעה, וכלה בצמצום מרחב האפשרויות ותחושת החוללות (efficacy) והסוכנות (agency) בעולם.

 

תפקידם של מודלים פנימיים של עבודה


סוג מסוים של מבנים סכמתיים רגשיים מכונה בגישות התקשרותיות "מודל פנימי של עבודה" (internal working model). מודלים פנימיים אלו מעוצבים דרך חוויות התקשרות מוקדמות, ומתפתחים ומשתכללים לאורך החיים. הם מוטבעים בנוירופיזיולוגיה של גופנו והופכים לתבניות יחסים, המנחות באופן אוטומטי וללא מודעות, כיצד אנו מווסתים רגשות, באים במגע עם העולם ומתייחסים לדמויות התקשרות. בדומה לתינוק החש בטוח בסביבתו פנוי לחקור את הסביבה, מחפש וניזון מגירויים חדשים ומפתיעים, כך גם האדם הבוגר הפועל תוך מודלים פנימיים של התקשרות בטוחה פנוי לחקור את חוויותיו ועולמו הפנימי ולהשתנות עקב כך (Schore, 2001). אדם הפועל מתוך מודל של התקשרות לא בטוחה או לא מאורגנת, יתקשה לחוות חוויות של סקרנות, פתיחות, קרבה ואינטימיות, מכיוון שהמודל הפנימי מכיל ייצוגים מאיימים של פגיעה, חסך, היעדר וכדומה. בהתאם לכך, מטופלים הפועלים מתוך מודלים אלו, ייטו להפעיל מערך הגנתי ולחוות רגשות חוסמים (חרדה, בושה), לאור המפגש עם זולת אמפתי, המזמין מגע רגשי וחיבור.

 

נוירופלסטיות חיובית והתגבשות מחדש של זיכרון


נוירופלסטיות חיובית, היכולת של המוח לחווט את עצמו מחדש, משחקת תפקיד קריטי בהתגבשות מחדש של זיכרון. מספר גורמים מרכזיים נחשבים כמאפשרים לתהליך חיובי זה של השתנות להתרחש (Frederick, 2021):

·        חוויית של "חידוש" (Novelty) – חוויה של מצבים וגירויים מפתיעים ושונים מן המצופה.

·        תשומת לב ממוקדת – ישנה התאמה בין מעגלים עצביים וקישוריות עצבית ביחס לגירוי שנמצא

בשדה הקשב הממוקד של האדם.

·        עוררות ועצמה רגשית – עוררות רגשית בטווח חלון הסיבולת של האדם מקושרת לקישוריות

עצבית.

·        משך זמן – ככל שאדם חווה ומגויס לפעילות מסוימת לאורך זמן כך הקישוריות מתחזקת.

·        חזרות – דפוסים של פעילות עצבית מתחזקים ככל שאדם חוזר על פעילות וחוויה.

·        יחסים – חוויה מתמשכת וחוזרת של יחסים בעלי אופי מכוונן, אמפתי ומסונכרן מעודדת צמיחה

ואינטגרציה עצביות.


מעבר לתנאים אלו, חוויות למידה חדשות חייבות לא רק ליצור נתיבים עצביים חדשים, אלא גם לפרק למידות ישנות המקיימות תגובות רגשיות לא מסתגלות (Ecker, 2015).


התגבשות מחדש של זיכרון מתרחשת בשלושה שלבים:

  1. הפעלה מחדש של הזיכרון על ידי הבאתו למודעות.

  2. היווצרות מצב של אי-התאמה על ידי הצגת חוויה הסותרת את הלמידה הרגשית המקורית.

  3. מחיקה או עדכון הזיכרון באמצעות למידה חדשה לפני שהסינפסות ננעלות מחדש.

 

הצבה זו לצד זו של חוויות חדשות וישנות


לשינוי מתמשך, המטפל חייב לעזור למטופל לפרק זהויות שליליות ישנות על ידי הצבתן זו לצד זו עם חוויות חיוביות חדשות. זה חשוב במיוחד בטיפול בטראומת התקשרות, שם נדרשות חוויות התקשרות בטוחות חדשות כדי לעדכן מודלים פנימיים של התקשרות לא בטוחה (Ecker, Ticic, Hully, 2012).

 


ב. עבודה בדמיון ב AEDP כתהליך טרנספורמטיבי


עבודה בדמיון היא שם כולל לטכניקות ושיטות שעושות שימוש ביכולת של האדם להעלות דימויים וזיכרונות, להשתקע בהם מבחינה חווייתית, ולערוך בהם שינויים, ליצירה של חוויה רגשית חדשה. החייאת סצנות מדומיינות או אמיתיות מהעבר, ההווה או העתיד היא מנוע עצמתי ליצירת חוויה רגשית והתקשרותית מתקנת. בטיפול הדינמי החווייתית המואץ (AEDP) התערבות זו מכונה בשם פורטריאל (portrayal). בניגוד לשחזור בזיכרון של חוויה טראומטית לצורך חשיפה או עיבוד "פשוט", עבודה בדמיון מסוג פורטריאל מאפשרת למטופל לגלות את מה שהיה צריך שיקרה לו בעבר (או יצטרך, כאשר מדובר על סיטואציה עתידית), ותוך כך לחוות רגשות שונים ונטיות פעולה מסתגלות שנחסמו במהלך האירוע המקורי.

 

דוגמאות לסוגים של פורטריאל


1.      ליווי הרגש לכדי השלמה – החייאה של חוויה רגשית שנחסמה בעבר, כולל חשיפה ועידוד לביטוי

הנטייה לפעולה (כעס, צער על אבדן, פחד וכד').

2.      תיקון – יצירת חוויה שהייתה חסרה בעבר, חוויה מתקנת (קבלת יחס אוהב ומגן מדמות

התקשרות, "ההורה שלא היה לי" וכד').

3.      מפגש מחודש עם חלקי עצמי מוקדמים – איחוד חומל ומאחה עם חלקי עצמי פגועים.

4.      הגנה והצלה –מתן הגנה לחלקים צעירים ופגיעים למול מצבים מסוכנים ודמויות מזיקות.

5.      סצנות יחסים תוך-אישיים – טיפוח יחסי התקשרות פנימיים בין חלקי עצמי שונים (ילד פגיע, חלק

חומל וחלקים ביקורתיים וכו').

 

שלבים בבניית פורטריאל


1.    מציאת נקודת גישה – הופעה של זיכרונות בעלי חשיבות שהמטופל מעלה, או עוררות של חוויה

רגשית שניתן לקשרה לאירוע ממשי או סצנה מדומיינת.

2.    בניית הסצנה – בקשה לתיאור ספציפי ומפורט ככל הניתן כדי להחיות את הסיטואציה, החל מן

המיקום של המטופל באירוע, תיאור הסביבה החיצונית, וממשיך בתיאור הערוצים הרגשיים, פיזיים,

קוגניטיביים ומוטיבציוניים.

3.      עיבוד רגשי – זיהוי של רגש, הסכמה להרגיש ולהעמיק את המגע עמו, וליווי התהליך הרגשי לכדי

השלמתו.

4.     חשיפה ועידוד של נטיות פעולה אדפטיביות – "מה הרגש הזה רוצה לעשות?... תוכל לדמיין אותו

עושה את זה?".

5.    עיבוד התהליך – עיבוד החוויה שנחוותה דרך רפלקציה על הרגעים שנרשמו אצל המטופל כבולטים,

חשובים וחדשים, כולל חוויית הקשר הטיפולי תוך כדי התהליך.

 

 

ג. התגבשות מחדש של זיכרון ומטא-פרוססינג ב AEDP


היא גישה פנומנולוגית במהותה, והתהליך החווייתי בה מונחה בעזרת מודל השינוי בעל ארבעת המצבים (תרשים 1). מטפלי AEDP פוגשים את המטופלים במקום בו הם נמצאים, ועובדים משם, בסיוע מודל ארבעת המצבים, המסייע בניווט התהליך. אלו ארבעת המצבים בקצרה:

1. הגנה, חרדה ומצוקה: מצב זה מאופיין במנגנוני הגנה, ויסות לקוי ועכבה רגשית.

2. חוויות רגש ליבה מסתגלות ורגשות פתוגניים: כולל רגשות קטגוריים, חוויות יחסים מתואמות,

ומצבי עצמי אותנטיים. לחילופין, מופיעים רגשות בלתי מסתגלים שמקורם בחסך וטראומה, ומהווים

מעין חלקי עצמי קפואים בזמן.

3. חוויות טרנספורמטיביות: תחושות של סוכנות, גאווה ושמחה, אבל על העצמי, וקבלת רגשות של

ריפוי. אלו כוללות נטיות אדפטיביות לפעולה.

4. מצב ליבה: מאופיין בזרימה, חיוניות, רווחה, פתיחות, ואינטימיות.



תרשים 1 - מודל ארבעת המצבים של תהליך השינוי (*התרשים תורגם ונערך בשיתוף לילך קבילי, נעמה פלד ועומר אנדר)


 טרנספורמציה של מודלים פנימיים


ג'ון בולבי טבע את המושג "מודל פנימי של עבודה", המתייחס לסכמות או תבניות המכילות כללים, תפקידים, משמעויות וציפיות ביחס לעצמי ולאחרים. מודלים אלו מעצבים את יכולתנו לתפוס, לתקשר ולהתנהג במערכות יחסים. טיפול AEDP שואף לשנות מודלים פנימיים של התקשרות לא בטוחה באמצעות חוויות חדשות של התקשרות בטוחה.


יחס חיובי ואמפתיה מצד המטפל משחקים תפקיד משמעותי ביותר בהפרכת מודלים פנימיים בעייתיים של העצמי ושל יחסים. עם זאת, כדי שאמפתיה זו תהיה יעילה, עליה להביא את סכמות ההתקשרות הדיספונקציונליות של המטופל להשוואה עם החוויה החדשה והחיובית של דאגה אמפתית וחיבור רגשי אותנטי (Ecker, 2012). 


פיתוח היכולת של המטופל "לעכל" את היחס החיובי של המטפלת כלפיו - היכולת שלו לקבל דאגה, אמפתיה ואישור - היא מטרה מרכזית ב-AEDP (Fosha, 2000). יכולת זו מכונה קיבולת רגשית (receptive affective capacity). הפניית תשומת הלב של המטופל להתרגשות של המטפלת לנוכח הצלחתו, או לדמעות בעיניה לנוכח הכאב שלו, מאפשרות לו לחוות את האכפתיות והמעורבות שלה באופן ישיר. כאשר אלו באות בסתירה לחוויות קודמות המוטבעות בסכמות התקשרות פעילות, זו הזדמנות לחוויה מתקנת, לעדכון והתגבשות מחדש של זיכרון.

 

משולשים כמפות התמצאות חווייתיות AEDP


מציעה מבחר של מפות דרך סכמתיות, "משולשים" באמצעותם ניתן להתמצא בתהליך החווייתי. נזכיר שניים מהם כעת. משולש החוויה (triangle of experience) מתאר את הקשר בין רגש ליבה לבין רגשות חוסמים, כמו חרדה ובושה, לבין הגנות. משולש החוויה "מכסה" את שלב 1 ושלב 2 במודל ארבעת המצבים. זהו כלי יעיל ביותר ברמה הטקטית, ומסייע בבחירת ההתמקמות וההתערבויות רגע אחר רגע. משולש נוסף הוא משולש עצמי-זולת-רגש (self-other-emotion triangle), המכיל סכמה של הקשרים בין העצמי לדמות התקשרות והרגש הדומיננטי שעולה מן היחסים (תרשים 2). בחינת יחסים דרך משולש זה מאפשר להמשיג מודלים פנימיים של עבודה, אילו סכמות התקשרות פעילות במטופל ברגע נתון ובמסגרת היחסים בהם הוא עוסק. בחינת היחסים באופן הזה מאפשרת גם לשער לגבי המענה ההתקשרותי והרגשי שנזקק על מנת להפריך את המודל ההתקשרותי הפעיל. כפי שניתן לראות בתרשים, משולש עצמי-זולת-רגש כולל בתוכו גם את משולש החוויה: כאשר בוחנים את מסגרת היחסים של המטופל ברגע נתון אפשר לשאול איזה רגש מופיע. רגש זה עשוי להיות רגש ליבה, גלוי וזמין (מצב 2 במודל ארבעת המצבים), ועשוי להיות חסום על ידי חרדה, בושה או הגנות (מצב 1).

 


תרשים 2 - משולש עצמי-זולת-רגש: מודל עבודה פנימי של יחסים והרגש המשויך לו ברגע נתון. בין פינות המשולש העליונות (דינמיקת היחסים בין עצמי לזולת) לבין תחתית המשולש (רגש), עשויים להופיע רגשות חוסמים (חרדה, בושה) והגנות, המונעים מרגש הליבה להופיע (עובד מתוך Fredrick, 2021).

 

מטא-פרוססינג: תנועה בין חוויה לרפלקציה


מטא-פרוססינג (metaprocessing) הוא מרכיב מרכזי ב AEDP המתמקד בעיבוד חוויית הטרנספורמציה של המטופל ובחווייתו את הקשר הטיפולי. התהליך כולל תנועה מתמשכת בין תשומת לב ומיקוד בחוויה ולבין רפלקציה על שארע. התהליך מאפשר אינטגרציה של רגעים יקרים של שינוי לטובה וגילוי ובניה של נרטיב עצמי. רפלקציה על תהליכי השינוי ועל תהליכי הקשר המשמעותיים היא בפני עצמה מנוע טרנספורמטיבי, ומאפשרת תנועה חווייתית לאורך מצבים. שימוש במטא-פרוססינג נעשה לאורך המפגש, לאחר רגעים של תנועה ושינוי, ובסופו של מפגש, שם העיבוד הוא על חוויית המפגש כולו או רגעים בולטים שנחרתו.


שאלות לדוגמה במטא-פרוססינג

  • "איך מרגיש לך השחרור הזה כרגע?"

  • "איך זה שונה מאיך שהיית בעבר?"

  • "מה זה אומר עליך? מה אתה יודע על עצמך עכשיו?"

  • "מה קורה בתוכך כשאתה מחזיק את שתי החוויות (העבר וההווה) במודעות שלך?"

 

 

דוגמה טיפולית: מתן תוקף לחוויה והשלמת מהלך רגשי כחוויה מתקנת

רבקה (השם והפרטים שונו), אישה בת 40 שפנתה על רקע חרדה והמענות בין אישית, מספרת במפגש טיפולי ראשון על "העבודה הרצינית הראשונה" שלה בגיל 21, לצד מנהלת שנחוותה כתוקפנית. היא ראתה את המנהלת כמחזיקה בידע קריטי להתפתחותה המקצועית, וחששה "לעצבן" אותה, על כן "הלכה על ביצים", וספגה את ההתנהגויות התוקפניות הלא צפויות שלה ללא התנגדות. במהלך המפגש, לאחר שתיארה את התנהלותה של המנהלת מולה, המטפל אמר "היא נשמעת כמו אדם לא יציב". עיניה של רבקה נפערו והיא אמרה "בדיוק!", והחלה לצחוק. המטפל ברך את ההבעה הספונטנית של הצחוק, וביקש מרבקה לומר עוד על מה שהיא חווה כעת. רבקה אמרה "הלוואי שמישהו היה אומר לי את זה אז". היא המשיכה ואמרה שהיא שונה כל כך ממנה, "אני ממש לא כמוה". לכך המטפל השיב "כמו מה את כן?", ורבקה החלה לתאר את עצמה במונחים של עדינות, שקט ורגישות. המטפל השיב, "היא לא מורה טובה בשבילך". "היא לא מורה טובה בשבילי, היא לא מורה טובה נקודה" רבקה המשיכה.


המטפל הזמין את רבקה לראות, יחד אתו, את רבקה הצעירה, לתאר אותה ולשים לב מה היא חשה לאור זאת. רבקה תארה את השיער הארוך הפזור של רבקה הצעירה, את הלבוש שלה, ושמה לב שהיא "יושבת קטנה, מכווצת". המטפל שאל אם יש אפשרות לדבר אל רבקה ולספר לה את "מה שאנחנו יודעים היום, שלא אמרו לה פעם". רבקה אמרה שקשה לה לעשות את זה, כי היא מרגישה שגם כיום היא חשה תחושות דומות של איום והתכווצות מול דמויות סמכות. המטפל סייע לה ביצירת מרחב, להפריד בין רבקה הצעירה לבין זו שנוכחת במפגש יחד עם המטפל. "רבקה בואי נהיה לרגע שנינו כאן, ניקח אוויר ביחד, נתרחב קצת... (לוקח אוויר, רבקה גם כן) איך זה מרגיש כרגע?". "טוב לי יותר כאן אתך" רבקה אמרה. המטפל התפעל מהאמירה ההתקשרותית המופלאה הזאת, וביקש מרבקה רשות לדבר אל רבקה הצעירה. "היא אדם לא יציב, היא לא מורה טובה בשבילך, כמו כל אדם את צריכה תנאים טובים כדי ללמוד, ואת מביאה את הסקרנות והשקט הנפלאים שלך. אבל היא לא מתאימה להיות מורה בשבילך". לאחר זמן קצר של שתיקה המטפל שאל "איך זה בשביל רבקה הצעירה לשמוע את הדברים האלה?". רבקה נראתה מעט מהורהרת, "היא שומעת...", אמרה. "ואיך זה כרגע? מה אתך עכשיו?" המטפל שאל. רבקה נראתה פתאום מעוררת יותר ואמרה "הכלבה הלא יציבה הזאת", ופרצה בצחוק.


בהמשך הפגישה רבקה תארה כיצד האמירה של המטפל, "היא אדם לא יציב", נתנה אישור לכעס, שעורר בה רצון לנוע, "אני רוצה לזוז אבל לא יודעת לאן". המטפל הזמין את רבקה לדמיין את התנועה שלה, ועלה בה דימוי של עצמה מתרוצצת על הקירות והתקרה בחדר הטיפול. "תאפשרי לה לרוץ, לעבור ממקום למקום, כמו שהיא רוצה", המטפל אמר. לאחר זמן מה רבקה נראתה רגועה יותר ונינוחה. בזמן שנותר למפגש רבקה והמטפל עיבדו את מה שארע, ובין השאר עלתה ברבקה המחשבה "אני לא חייבת להישאר איפה שלא מתאים לי", שנחוותה כתובנה משמעותית עבורה, והביאה עמה תחושה של "שקט פנימי". המטפל הזמין את רבקה להנות מן התחושה, לשהות בה ככל שתרצה יחד אתו.

 

בתיאור מפגש זה אפשר לזהות את שער הכניסה לעיבוד החוויה המוקדמת (היחסים עם המנהלת) בתגובתה של רבקה מיד לאחר הערת המטפל אודות סגנונה הלא יציב של המנהלת. הצחוק הספונטני וההבעה המופתעת הצביעו על עוררות רגשית וחוויה של חידוש (Novelty), והביטוי "בדיוק!" הצביע על תחושה של "אמת" או נכונות הדברים עבורה. זהו רגע של בולטות, שהמטפל הצליח לזהות ולפנות אליו (מצב 3). רבקה המשיכה והעירה לגבי הבדל, ככל הנראה מהותי, בינה לבין המנהלת. המטפל זיהה זאת כמעין קריאה של צורך בהנכחה עצמית. השאלה "כמו מה את כן?" היא הזמנה לפנות מקום עבורה, כאשר "ברקע" מודל העבודה ההתקשרותי הוא של עצמי מוחלש וזולת דומיננטי ומפחיד (תרשים 3).

 


תרשים 3 - משולש עצמי-זולת-רגש התואם לתכני המפגש עם רבקה: דינמיקת היחסים בין רבקה למנהלת בפינה העליונה משקפת יחסי כוח של עצמי מוחלש וזולת מאיים, כאשר בתחתית המשולש ישנו כעס אדפטיבי על יחס לא הוגן. רגש זה נחסם על ידי חרדה והגנות.

 

המטפל סבר כי תמונת יחסים כמו זו שהתעוררה עשויה לשקף תבנית התקשרותית מוקדמת אף יותר, מודל עבודה פנימי של יחסים המכיל מידע על האופן שבו רבקה יכולה להיות – ולא להיות – בתוך קשר עם הזולת. הוא בחר לומר "היא לא מורה טובה בשבילך" ("בשבילך" מודגשת), משפט שיכול להתפרש כפשוטו, כנותן תוקף לצרכים האישיים של רבקה תוך כדי הצבעה על חוסר בתפקודה של המנהלת. במקביל הבחירה במילה "מורה" מכוונת, ועשויה למסור מסר עמוק יותר, של הזנה לא מותאמת מצד דמות התקשרות. לכך רבקה השיבה "היא לא מורה טובה נקודה". כאן כבר ישנה הבעה ברורה של ביקורת כלפי המנהלת (וכלפי דמות התקשרות), המבשרת על הופעת כעס, שלפני כן נחסם (מצב 2). ניתן לשער כי הבעת כעס כלפי דמות התקשרות דומיננטית לא הייתה חלק ממודל העבודה, בפועל לא אופציה הזמינה לה.


בשלב זה היה ברור כי נוצרה הזדמנות להעביר את המידע החדש והמשמעותי הזה לרבקה הצעירה. הזנת המידע החדש תוך כדי אקטיבציה של המידע הישן מאפשרת שינוי של התבנית הסמויה והלא מסתגלת נוצרה בעבר. המטפל הציע את האפשרות לפנות ישירות לרבקה הצעירה, ותגובתה של רבקה מסרה כי ישנו חוסר במרחב מפריד בינה לבין אותה תבנית סכמתית (מצב 1). במילים אחרות, החלק הצעיר והמכווץ של רבקה, היה דומיננטי יותר מאשר החלק הבוגר שלה וחוויית "הביחד" הבטוחה של הקשר הטיפולי. על כן, המטפל הציע לקחת אוויר "ביחד", לחזור לנוכחות של הקשר. האמירה "טוב לי יותר כאן אתך" שהגיעה מיד לאחר מכן, שיקפה את החזרה לחוויה של התקשרות בטוחה, וסימנה את האפשרות של רבקה "לקחת פנימה" את הנוכחות המיטיבה של המטפל, ולשתף אותו בפתיחות ובישירות לגבי תחושתה בקשר (מצב 3). זהו רגע מיוחד, ומעין צומת החלטה. המטפל יכול היה לבחור להישאר עם החוויה הזאת, ולהציע להרחיב אותה, ובכך גם להרחיב את הקיבולת של המטופלת לשאת רגש חיובי בקשר. עם זאת הוא בחר להציע לרבקה לפנות ישירות לרבקה הצעירה.


לאחר הפנייה הישירה לרבקה הצעירה, המטפל שאל "איך זה בשבילה לשמוע את זה?". התערבות זו מיועדת לצורך הפניית תשומת הלב למפגש בין המידע הישן (הזיכרון הישן, הסכמה ותבנית הקשר) למידע החדש והסותר. תגובתה של רבקה, "כלבה לא יציבה", שלוותה בצחוק משוחרר, הצביעה על חוויה של תוקף ושיבה של חלק בעצמי שנחסם (מצב 3). אחרי זמן קצר רבקה חשה אי נחת, סימון של גל נוסף של רגש טרנספורמטיבי (מצב 3) חדש, שכלל ככל הנראה גם מידה של חשש (tremulous affect). רגש זה היה טעון בנטייה לפעולה אדפטיבית – לזוז ממקום שלא טוב בו. המטפל סייע לרבקה לתאר את החוויה באופן של דימוי ויזואלי, ולאפשר לרגש לעשות את שלו. באופן הזה התאפשר ביטוי לנטייה לפעולה, ולאחר מכן לנסח אותה בתור תובנה משמעותית. עיבוד של תהליך זה אפשר לתחושת רוגע ו-"שקט פנימי" להופיע (מצב 4).


ניתוח המפגש מציג את המעבר בין המצבים השונים (לפי מודל ארבעת המצבים), וכפי שניתן לראות אלו לא מופיעים באופן לינארי. שינויים מצביים עשויים להתרחש באופן מפתיע, כזה שמכיל מעבר מהיר מאוד, לעיתים "בלתי נראה", בין מצבים (למשל "דילוג" על רגש ליבה של מצב 2 ממצב 1, והופעה של רגש טרנספורמטיבי של מצב 3). מעבר לכך, לחוויה הרגשית אין מסלול קבוע, וכל הופעה של רגש או גירוי אחר עשויים להביא לשינוי מצבי, לעיתים מפתיע ולא צפוי.

 

סיכום

באמצעות תהליכים כמו התגבשות מחדש של זיכרון ומטא-פרוססינג, AEDP מציעה דרך ייחודית לקדם שינוי טרנספורמטיבי ולהעמיק את האפקטיביות של הטיפול. יצירת חוויות חדשות של התקשרות בטוחה ועידוד רפלקציה על תהליכי השינוי מאפשרים למטופלים לשנות מודלים פנימיים של עבודה ולהגיע למצב ליבה של אותנטיות וחיוניות. עיבוד נוסף של חוויות שינוי אלה מאפשר גלים נוספים של טרנספורמציה, ובנייה והעמקה של משאבים נוספים להמשך.

 

 

 

מקורות:


Frederick, R. J. (2021). Neuroplasticity in action: Rewiring internal working models of attachment. In D. Fosha (Ed.), Undoing aloneness & the transformation of suffering into flourishing: AEDP 2.0 (pp. 189–216). American Psychological Association.


Frederick, R. J. (2024). Memory Reconsolidation at Work Across States in AEDP: Portrayals and Metaprocessing. Advanced Skills Course, AEDP Institute.


Nader K. (2015). Reconsolidation and the Dynamic Nature of Memory. Cold Spring Harbor perspectives in biology, 7(10), a021782.


Ecker, B. & Bridges, S.K. (2020). How the Science of Memory Reconsolidation Advances the Effectiveness and Unification of Psychotherapy. Clin Soc Work J 48, 287–300.


Ecker, B., Ticic, R., & Hulley, L. (2012). Unlocking the emotional brain: Eliminating symptoms at their roots using memory reconsolidation. New York: Routledge.


Schore, A. N. (2001). Effects of a secure attachment relationship on right brain development, affect regulation, and infant mental health. Infant mental health journal, Volume 22, issue 1-2.


Fosha, D. (2000). The transforming power of affect: A model for accelerated change. Basic Books.

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Kommentare


bottom of page