מאת: עומר אנדר
נוכחות (Presence) היא מרכיב בסיסי בעמדה הטיפולית ב AEDP. מאמר זה סוקר מעט מן הכתיבה בנושא.
בלב הסבל האנושי, בראי גישת AEDP, נמצאת חווית הבדידות לאור מצב (רגשי ופסיכו-פיזי) בלתי ניתן לעיכול (Fosha, 2021). הפרת חוויית הבדידות (Undoing Aloneness) היא פעולת איחוי מרכזית וייחודית לגישה. פעולה זו מתאפשרת במהלך מפגש טיפולי החותר למגע בין עצמי-אמיתי לאחר-אמיתי (Fosha, 2005). העמדה הטיפולית ב AEDP, הכוללת סוג מסוים של נוכחות, היא המנגנון העיקרי בו פעולת איחוי זו מושגת. עמדה זו לעיתים מתוארת באופן סכמתי (Yeung & Zhang, 2020):
עמדת המטפלת חותרת להניע תהליך של טרנספורמציה (State transformation) בעזרת עקיבה רגע-אחר-רגע, אחר חוויית רגש הליבה (Core Affective Experience), המעוגנת בגוף של מהטופלת, ומתן תגובה (טיפולית) אופטימלית לאורה. התכווננות מעין זו, תוך כדי ויסות דיאדי, מאפשרת עיבוד של חוויות ליבה רגשיות לכדי השלמה (Completion), וזאת בסיוע של עיבוד-מטה (Metaprocessing), ועיצוב מחדש של הנראטיב האוטוביוגרפי. כל אלה נעשים ב-נוכחות (Presence) ברגע ההווה של מטפלת ממוקדת התקשרות.
נוכחות טיפולית (Therapeutic Presence – TP) הוצעה בעבר כמרכיב חוצה-תאוריות, המאפשר יצירה וביסוס של תחושת הבטחון הבסיסית, שהיא תנאי להצלחה של כל מודל טיפולי (Lipton, 2020). ליפטון (שם) מציע מודל של נוכחות טיפולית, אותו הוא מכנה PAIRR, מפרט את רכיביו, ומציע לכל רכיב שאלה מנחה המסייעת בהתמקמות התואמת:
נוכחות (Presence) המטפל ברגע הנוכחי. המטפל מפנה תשומת לב למתרחש בהווה, ונמצא במגע מתמשך עם התחושות העולות בגופו.
שאלה להרהור: האם אני ער למתרחש בגופי, ופתוח לחוויה הגופנית והרגשית שלי?
התכווננות (Attunement) מתאפשרת בזכות ערנות המטפל לחוויה של המטופל. התכווננות מתארת עמדה של תחושת קרבה והבנה עמוקה של האחר, וכאשר המטפל מאפשר לחוויה זו להשפיע עליו, ובכך "לעצב" את מי שהוא ברגע הנוכחי. כדי להתכוונן באופן זה, על המטפל להיות קשוב לתהליכים הבין-אישיים ועל השפעתם על החוויה הפסיכו-פיזית שלו. עליו לשמור על נכונותו "לא לדעת", ועל מוכנותו לבקש לשמוע עוד. עקיבה רגע-אחר-רגע אחר המתרחש באינטראקציה עם המטופל הוא מרכיב בסיסי באיכות הטיפולית המכונה התכווננות.
שאלה להרהור: האם אני במעקב צמוד, רגע-אחר-רגע, אחר התקשורת המילולית והלא-מילולית, שלי ושל המטופל?
כוונה (Intention) היא איכות טיפולית של הובלה אותנטית, מתן תוקף ותיעדוף למאמצי הטרנספורמנס של המטופלת, והתענגות המטפל לנוכח פועלם. המתמקמות המטפל היא כזו של איחוי וריפוי (להבדיל ממיקוד בפתולוגי), והגשת סיוע באופן פעיל. לא פחות מכך, היא התמקמות של פתיחות ומוכנות להיות מושפע על ידי המטופל.
שאלה להרהור: האם אני באופן גלוי מביע אכפתיות ודאגה (Care) ופתוח לאפשרות של מעורבות רגשית עמוקה עם המטופל?
תהודה (Resonance) מתייחסת לסמנים (Markers) גופניים ורגשיים של סנכרון בין-אישי, כגון דפוסי דופק ונשימה, התנהגויות ומחוות גופניות, מנח, שיוור המבט ותואם רגשי. רגעים של סנכרון בין מרכיבים אלו מהווים רגעים של מפגש, של הפיכת השניים ל-"אנחנו". התמקמות באופן המאפשר תהודה גם היא מהווה את האיכות הפתוחה והמקבלת של המטפל המוכנה להיות עם מה שמגיע מן המטופל, מילולי או לא-מילולי.
שאלה להרהור: האם אני מאט, ומאפשר לעצמי לחוות את השפעת המטופל עלי, וכאשר זה עשוי להועיל, לתקשר את זה ישירות?
הרהור (Reflection) היא איכות המסייעת לחוויות חדשות לעבור קידוד והטמעה בזיכרון, ובכך קשורה באופן הדוק לתהליכי שינוי. הזמנה ועידוד המטופלת באופן גלוי ופעיל להרהר על חווית השינוי בטיפול, בעודה היא עולה ומתפתחת, או בכינויה מטאפרוססינג (Metatherapeutic Processing), הוא חלק מהותי בתהליך האינטגרציה והטרנספורמציה המתאפשר בטיפול. מעבר לכך, הוא הכלי באמצעותו ניתן להפוך את חוויית המטופל, לנוכח ההתמקמות הנוכחת של המטפל (המכילה את איכויות הנוכחות, התכווננות, כוונה ותהודה) מסמויה לגלויה, ולא פחות חשוב, להתקשרותית.
שאלה להרהור: האם אני באופן פעיל וגלוי מעודד את המטופל להרהר במשותף בחוויה שלו איתי – ואותי?
דני יאנג ולילי זאנג (Yeung & Zhang, 2020) הציעו מספר צעדים, הנשענים על מיומנויות התבוננות (Contemplative practices), לפיהם ניתן לממש נוכחות טיפולית מעין זו שתוארה קודם לכן. הם מכנים את הפרקטיקה הזו בשם "נוכחות מתבוננות" (Contemplative Presence; הביטוי האנגלי Contemplative Practice לרוב מקושר לטכניקות וסוגי תרגול מדיטטיביים ורוחניים, ואין לו תרגום ישיר בעברית):
1. ערנות פנורמית: עקיבה אחר המופעים המילוליים והבלתי-מילוליים במטופל ובמטפל, כפי שהם עולים ומשפיעים אחד על השני.
2. ניקוי או התרוקנות המיינד של המטפל: שמירה על מגע ופתיחות עם מה שמופיע ברגע הנוכחי, ללא ניסיון לנתח, לקשר או לזכור דברים אחרים (של המטופל או בכלל) שאינם מופיעים ברגע זה.
3. השקטת גופו של המטפל: התמקמות נוחה בגוף המטפל, נשימה איטית, גב זקוף אבל לא מתוח, ידיים מונחות על הבטן וכד', כל אופן התמקמות אשר יסייע למטפל לחוש את הליבה הגופנית שלו.
4. אינטואיציה קלינית: מתוך עמדה מתבוננת זו, אשר צעדים אלו תומכים בביסוסה, לא פעם נוצרת תובנה, או אינטואיציה טיפולית – מה שמרגיש נכון ברגע. מתוך זווית טיפולית הרואה את פעולות המטפל כהתערבויות טיפוליות, אינטואיציה טיפולית מתוארת בתור הידיעה מתי לפעול וליישם את המיומנויות הטיפוליות שנרכשו מבעוד מועד.
מרכיבי העמדה של "נוכחות" טיפולית (Lipton, 2020) והצעדים שתוארו להלן, המכוונים לביסוס "נוכחות מתבוננת" (Yeung & Zhang, 2020), מהדהדים את האופן שבו זרמים בודהיסטיים רבים מתארים את התרגול המדיטטיבי, ככזה שמורכב מתשומת לב (סאטי) המגולמת בגוף, מיקוד קשבי באובייקט ההתבוננות, ותוצר ביסוסן – תובנה (ויפאסאנה). תיאורים דומים ניתן למצוא גם במסורות עתיקות אחרות של תרגול רוחני כמו בסופיזם, ביהדות החסידית ובזרמים מסוימים בנצרות. גם בפסיכואנליזה החל מימיו של פרויד קיימת כתיבה על סוגים שונים של נוכחות וקשב, כקשב צף, רוורי (Reverie) והתמקמות "ללא זיכרון וללא תשוקה" (ביון). כמו כן, תנועת ה-Embodiment של העשורים האחרונים, כמו גם ספרות ומחקר הטראומה, מדגישים את החשיבות של נוכחות הגוף בטיפול, ובהקשר הנוכחי, את נוכחותו של המטפל בגופו שלו.
אסיים במילותיו של תיך נאהט האן, מורה זן ויאטנמי ואחת הדמויות המרכזיות בביסוס תנועת המיינדפולנס במערב, שנהג לומר כי "הדרך החוצה עוברת בפנים". על מנת להיות במגע אמיתי עם עצמינו, הסביבה והזולת, יש לנכוח ולהיות במגע עם העצמי, המגולם בגוף כפי שהוא בנפש.
מקורות
Yeung, D. & Zhang, L. (2020). The Inner Power Awakens: Contemplative Presence and AEDP as a Way of Life. Transformance, Vol. 10, Issue 1, August 2020.
Lipton, B. (2020). The Being is Doing: The Foundational Place of Therapeutic Presence in AEDP. Transformance, Vol. 10, Issue 1, August 2020.
Fosha, D. (2021). How AEDP Works. In D. Fosha (Ed.) Undoing aloneness and the transformation of suffering into flourishing. AEDP 2.0. Chapter 1 (pp. 27 - 52). Washington, APA.
Fosha, D. (2005). Emotion, true self, true other, core state: toward a clinical theory of affective change process. Psychoanalytic Review, 92 (4): 513-551.
Comments